קול הרמז מועד· רבי משה זכות
תענית · פרק א משנה ג
כדי שיגיע אחרון. ואם תאמר והלא (מגילה ג,א) ארץ ישראל הוא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, ומהלך אדם (פסחים צג,ב) עשר
פרסאות הוי ארבעים יום באורך, וירושלים מן הירדן שהוא תחום ארץ ישראל מהלך יום אחד, כדאיתא בביצה (ה,א), נשאר בצד אחד שלשים ותשע יום, וי"ל דעם כרמים ויערים היה ארבע מאות פרסה אבל מישובים לא היה כל כך, תוס' דבבא מציעא (כח,א), והתי"ט בקש חשבונות רבים: הרע"ב ד"ה בשלשה וכו' - וביום ששים עצמו וכו'. ויום תקופה מתחיל, תוס' (י,א ד"ה הלכתא):
תי"ט ד"ה בשלשה וכו' - מקום נמוך וכו'. ואף על פי שכל העולם נמוך מארץ ישראל, מכל מקום אינו ענין לכל חוצה לארץ, שדוקא בבל הוא נמוך וכדאמרו רז"ל שלכן נקט שנער אבל בשאר ארצות יש הרים וגבעות, אבל הטעם העצמי הוא מ"ש עוד רש"י דגמרא (י,א ד"ה תתאי), שכל מנהגינו אחר בני בבל: