קול הרמז מועד· רבי משה זכות
שבת · פרק כג משנה ג
אין מחשיכין. כתב הר"ב שכל דבר שאסור לעשותו בשבת אסור להחשיך עליו. וכתב הרמב"ם בפרק כ"ד (ה"ב), שמכיון שמתקרב לעשות צרכיו במוצאי שבת נמצא הילוכו בשבת לעשות חפציו. והא דנקטיה מתניתין בלשון רבים דתנן אין מחשיכין, ועוד דהדר תני בלשון יחיד אבל מחשיך הוא לשמור, נראה לי דלרבותא תנייה הכי, דאי תני לה בלשון יחיד הוה אמינא דדוקא כשהוא לבדו אסור משום דמינכרא מילתא דדעתו למהר ולצאת כשתחשך, אבל רבים דמחזי דהולכים לטיול בעלמא, הוה אמינא דמותר קמ"ל אבל לשמור אפילו הוא לבדו מותר. עיין במגיד משנה פרק כ"ד (ה"ב), דשקיל ואזיל בהאי סברא לחלק בין היכא דמנכרא מלתא, וכתב דלזה הסכימו הרמב"ן והרשב"א, ושאף הרמב"ם מדבריו משמע כך. עיי"ש: שאני זכאי. נקט לה בלשון מדבר בעדו, משום דסתם תלמידי חכמים הם העוסקים בענין מצוה, והכי נמי כוונתו על החשיכה של מצוה כדפירש הר"ב:
הרע"ב ד"ה כלל וכו' - דתנן מחשיכין וכו'. לפי זה מה שהביא התי"ט (לעיל) ברייתא דבי מנשה משדכין על התינוקות, כדי נסבה, דיותר חידוש הוא דעסקי כלה דהיינו מלאכה גמורה וכל שכן שידוך. וגם עסקי המת הם מלאכה כדאמרינן בגמרא (קנו,ב), למיגז ביה גלימא. והא דלא תנן לעשות לו ארון ותכריכים, י"ל דאגב רישא דאסר להביא פירות תנייה. אי נמי מסתמא צריך לעשות ארון ותכריכים ואין על המחשיך ההבאה: תי"ט ד"ה ולא וכו' - אשכור וכו'. ואפשר לומר דאין הכי נמי דממתניתין ילפינן נמי איסור האמירה. ובהכי דייקא מתניתין דלא תני לשכור לו פועלים בשבת כדתני ברישא. אבל מדשני מדרישא דאיירי בו ותני לה ביאמר לחבירו, מינה דייקא דאתיא להתיר לומר הנראה שתעמוד עמי. והכי פי' דמתניתין, לא ישכור אדם פועלים בשבת לא לו ולא לחבירו דמאי שנא, וכן לא יאמר לו שלמחר ישכור, באופן ששני דברים אסורים שישכור לחבירו בשבת או שקבל ממנו להשכירם למחר, אבל מותר לסתום ולומר הנראה שתעמוד עמי שאין בזה דבור מפורש אלא הרהור: