קול הרמז מועד· רבי משה זכות
שבת · פרק כב משנה ד
הרע"ב ד"ה ברעים וכו' - אתי לאטמוני ברמץ וכו'. והא דתנן לעיל פ"ג מ"ג, ולא יפקיענה בסודרין, והיינו סודר שהוחם בחמה, מתרצים שם בגמרא (טל,א) דגזרינן תלודות חמה אטו תולדות האור, אבל חמה באור לא מיחלפא ושרי לכולי עלמא:
תי"ט ד"ה מהלך וכו' - וכן לשון הכל בו וכו'. הכלבו (טור ססי' ש"א בב"י ד"ה מי שנשרו) מסיים בה, אבל לא ינערם שאם ינערם יהא חייב משום סוחט, ע"כ. והיינו דתנן מהלך בהם, פי' כמו שהן נשורים במים. וכיון שכן הוה ליה כההיא דפרק בתרא דיומא (עז,ב) דשרי לעבור במים ביום הכפורים ובלבד שלא יוציא ידו משפת חלוקו כדי שיעבור ולא יסחוט, ואם כן כיון דתני מהלך בהן בלי ניעור אמאי תני ואינו חושש לכן פירש [הר"ב] שלא יחוש לחשד: