קול הרמז מועד· רבי משה זכות
שבת · פרק כב משנה ג
מעשה בא. אמרו בירושלמי שילהי פרק כל כתבי (ה"ח), שמונה עשר שנין עביד הוה יתיב בהדא ערב ולא אתא קומוי אלא אלין תרין
עובדיא אמר גליל גליל שנאת התורה [סופך לעשות במסיקין]. ואפשר דמפני כך תני תנא מעשה בא לפני רבי יוחנן בן זכאי ולא תני מעשה היה בערב, ואמר ריב"ז לרמוז שחידוש היו שתי השאלות לפני ריב"ז, זו ודבפרק ט"ז משנה ז':
תי"ט ד"ה שובר וכו' - שרי לכתחילה וכו'. ומשום הכי דייק הר"ב וכתב, מפני שהוא מקלקל, כלומר ואין בו אלא איסור שבות, אבל רש"י
(קמו,א) כתב, משום דאין במקלקל משום איסור שבות. ומיהו י"ל דהכי קאמר, אין במקלקל זה איסור שבת וטעמא כדכתב הר"ן. ומשום הכי אסור לכוין לעשות כלי אף על גב דאין בנין וסתירה בכלים, אלא דלאו צורך שבת הוא:
ד"ה חוששני וכו' - לאפלוגי אתנא קמא וכו'. עיין מה שכתבתי לעיל פרק ט"ז משנה ז' לראיה דלא פליגי. ועוד י"ל דהר"ב דייק דשאני הכא מדלעיל, דהתם ודאי עשה מלאכת הצידה שכפה הקערה על העקרב וחשש לומר שחייב חטאת כדפי' שם, אבל בכאן שמא לא עשה מלאכה, ולכן כתב דדוקא אם מרח חשש לו מחטאת, דאף על גב דלא כיון לכך כיון שניתנה בחוזק הוי פסיק רישיה, אבל ניתנה ברפיון שהיתה השעוה מתוקנת לאותה סתימה מירוח ודאי דאינו חייב: