קול הרמז מועד· רבי משה זכות
שבת · פרק יט משנה ג
בהיותם כואבים. בברייתא (קלד,ב), מיתי לה בדרך זכר לדבר, ואמרינן בגמרא דהיינו משום דדלמא דוקא גדולים כי ההיא דשכם לא מעלים ארוכה כל כך במהרה, אבל קטן מתרפא מהר. והיינו לפרש טעמא לרבנן דלא התירו אלא זילוף:
הרע"ב ד"ה מרחיצין כו' - האי וכו'. דלא ליקשי מרחיצין אמזלפין. וליישב ו' דומזלפין נראה לי דהוי במקום ובלבד, והכי קאמר
מרחיצין את הקטן בין לפני המילה וכו' ובלבד, בתנאי שיהיו מזלפין עליו ביד וכו', והיינו כאוקימתא קמייתא דבגמרא (קלד,ב). אבל רבא מקשי דהא מרחיצין קתני, ומתרץ למתניתין בשני מיני רחיצה דמותרים לעשות לקטן, דהיינו ביום המילה מרחיצין וביום השלישי מזלפין, ורבי אלעזר בן עזריה סבר דאף ביום השלישי רוחץ כדרכו. ואמרינן בגמרא דרבא אורי כשמעתיה להתיר רחיצה ביום ראשון וחלש, וחש לאוקימתא קמייתא. ואפילו הכי מוכח ממה שכתב הרי"ף משם רבוותא דנקיטין כאוקימתא דר' אלעזר בן עזריה ומשום הכי פסק דגם לפני המילה מרחיצין, והיינו כדרבא לאוקימתא קמייתא לא פליג רבי אלעזר בן עזריה [דקיימא לן כוותיה] אתנא קמא אלא בלאחר המילה, דתנא קמא סבר מזלפין ורבי אלעזר בן עזריה סבר מרחיצין, אבל לפני המילה מודה דמזלפין, וכמו שכתב הר"ן ע"ע. וגם הרמב"ם (בהל' מילה פ"ב ה"ח) והרא"ש (סי' ב) התירו לפני המילה. ואם כן תמיהא לי על הר"ב מה ראה לחלוק על כל גאוני עולם לפרש מתניתין כאוקימתא קמייתא, וכל שכן דיותר פשיטא אוקימתא דרבא על המשנה. ועל הכל דהר"ב קשיא דידיה אדידיה, דפי' רישא דמתניתין כאוקימתא ראשונה ובתר הכי דמרחיצין בין לפני המילה דהוי כדרבא. והשתא דאתאן להכי כנלע"ד להוסיף טעם לשבח למה שפסקו כולהו רבנן כדרבא, דמש"כ הר"ן דטעמא משום דתנא כוותיה, מכל מקום לא סגי לן בהכי, דהא כדאמר רבא, בהדי תרגימנא דסבי למה לי, אמרו ליה רבנן והא תניא כוותיה דמר, אמר להו מתניתין דייקא כוותייהו, מדלא תנן רבי אלעזר בן עזריה אומר אף מרחיצים, ואם כן הרי בהדיא דאף על גב דידע דברייתא כוותיה לא סבירא ליה הכי. אבל נלע"ד דרבא לא ידע מאותה הברייתא כלל עד שאמרו לו, והא תנייה כוותיה דמר, וכשהורה הלכה סמך על סברתו והיינו דקאמרי אורי ליה כשמעתיה ולא אמרינן כברייתא, ומשום הכי בבוא עליו החולי חושש לו מחטאת משום דהדבר היה שקול, שהרי מאי דקתני רישא מרחיצין מסייע ליה ומאי דלא תנן רבי אלעזר בן עזריה אומר אף מרחיצין מסייע להנהו סבי, וכיון שהדבר שקול הו"ל לקבל פירוש שלהם, אבל אחר שידע הברייתא קם ליה בשיטתיה. חדא דברייתא כוותיה, ותו דאף בברייתא לא תני בדרבי אלעזר אף מרחיצין ומינה דאין ממש במאי דסייעינהו לקמאי. ועוד דקושייתיה מדרישא במקומה עומדת, כנלע"ד. ולבעל כסף משנה דרך אחרת, דכתב דאין בשתי אוקימתות חילוק לענין דינא, וגם לדידיה לא פלט הר"ב מקושי' דאי לא פליגי אמאי לא פירש מתניתין כפשוטה: