קול הרמז מועד· רבי משה זכות
שבת · פרק יט משנה ב
מוהלין. נראה לי דתני מוהלין ופורעין אף על גב דפריעה בכלל מילה, לאשמועינן דמותר לשנים, לאחד למול ולשני לפרוע, כדמשמע
בהדיא בגמרא (קלג,ב), ולימא להו אנא עבדי פלגא דמצוה אתון עבדיתו פלגא. ואף על גב דמוהר"י קארו ז"ל (יו"ד רסו,יד), פסק לאסור, כבר חזר בו בבדק הבית מטעמא כדכתיבנא:
ינתן וכו'. אמרינן בגמרא (קלד,א), שנותן זה עם זה ומתערבין אבל אינו טורפם. ובהכי דייקא לישנא דינתן, דר"ל כאילו לא נעשה בכוונה אלא כאילו מעצמם נתנו. אי נמי כיון דלא נטרפה היטב כשיתנם על החבורה ודאי שמעצמו הוא ינתן זה בעצמו וזה בעצמו, שאין היין והשמן מתערבים אם לא יטרפם היטב: