אור ברסלב
קול הרמז מועד שבת › פרק יט משנה א

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

שבת · פרק יט משנה א

פרק יח משנה ג

ובסכנה. ובסכנה אין שלא בסכנה לא יכסהו, ושמע מינה דרישא דאמר מביאו מגולה הוי טעמא משום חבובי מצוה. ש"ס (קל,א):

ועוד אמר וכו'. יש לדקדק דמאי צרכינן תו להאי ועוד, דכיון דמתיר להביא כלי דרך רשות הרבים אף על פי דהוה אפשר להביא התינוק אצל הכלי, ומה שאין כן בעשיית הכלי דאי ליתיה א"א כי אם לעשותו. וי"ל דאי לא תני אלא רישא הוה אמינא דלא התיר רבי אליעזר כי אם באיסור דרבנן משום דאפשר להוציאו כלאחר יד, לכך תני סיפא דאיירי בהדיא במלאכה דאורייתא. והא דתני רישא לאשמועינן תרתי, חדא ההיא דחביבה מצוה ותו דבעינן חשדא די בעד אחד והוא:

ושאי אפשר. הרש"ל גריס מילה שאי אפשר לעשותה, וכן גירסת הירושלמי, ועיין בגליון טעם הגירסא:

תי"ט ד"ה אם וכו' - דסליק מיניה וכו'. הוצרך להאי טעמא משום דרבי אליעזר מדבר בלשון סתם ולא מפרש באיזה ענין איירי, לכך פירש רש"י דכיון דקאי אסיפא דלעיל תו לא צריך לפרושי טפי:

ד"ה מביאו וכו' - דהשתא ליכא וכו'. קשה לי דהא קיימא לן כרבי יהודה דלעיל (פי"ח מ"ב), דאם היה גורר אסור, וטעמא ודאי משום דלא אמרינן בקטן הגורר רגליו חי נושא את עצמו, וכל שכן בן שמונה ימים. ושמא משמע לתוס' (קל,א ד"ה רבי אליעזר) דההוא דגורר אסור, משום שבהתגרר אין לו כח לשאת עצמו, אבל כל שנישא על זרועות אדם מסייעתו חיותו להקל את עצמו. אי נמי ממשכן ילפינן כנזכר לעיל פ"י מ"ה, והתם משכחת לה התחשים והאילים, וגזרו גרירת תינוק אגב דבהמה. ולעד"נ בקושית התוס' דסתם תינוקות מחותלים ומעוטפים והוה ליה כפותים:

ד"ה כלל וכו' - ושנוי וכו'. ונראה לי דאית לן סברא לצריכות כמש"כ שם בפסחים אהא דפסיק רב הלכה כרבי עקיבא בפסח ובמילה, דכיון דפסח בכרת ומילה יש בה שלש עשרה כריתות אימא לידחי קמ"ל. והכי נמי י"ל גבי חביתין פ"יא מ"ג דמנחות, דכיון דכתיב ביה מנחת תמיד אימא לידחי קמ"ל. והא דבגמרא (קלג,א) לא מצרכינן נמי לההיא דמנחות הוא משום דפשוט הוא, ודוקא מצריך לדפסח ומילה דפסק רב הלכה כרבי עקיבא בתרווייהו, משום דאף על גב דפסח הוא הלכתא למשיחא, נפקא מינא לכל מקום שיש בו כרת לפסוק כרבי עקיבא, וכדכתבו התוס' בסנהדרין דנ"א (ע"ב ד"ה הלכתא). אי נמי כתירוץ אחרון שאמרו שם (בסנהדרין) דבאיסור והיתר פסקינן הלכתא למשיחא. אבל תוס' כתבו במנחות (צו,א ד"ה כלל), דלא בעיא צריכותא לרבי עקיבא משום דאשמועינן בכל דוכתא מאי דחי שבת ע"כ. ונראה לי שכוונתם דכאן גרסינן מילה שאי אפשר לעשותה וכו', ובפסחים הגירסא משום שחיטה שאי אפשר לעשותה וכו', ור"ל שהוצרך רבי עקיבא לפרט בכל מקום לפרטות מה שדוחה שבת, פי' דכאן דוקא מילה דוחה ובפסחים שחיטה לבד, דאי לא מפרשו הוה אמינא דאם אירע אונס כגון שנשברה סכין בשבת מקרי אי אפשר וכדאמרינן גבי יו"ט, לכך הוצרך לפרט, כדהגיה מהרש"ל כנזכר לעיל (ד"ה ושאי אפשר). ושם במנחות שאומר ושאי אפשר, פשיטא דקאי אלישתן ועריכתן ואפייתן השנויים בראש המשנה, והוה ליה מפרש מאי דדחי שבת:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה