אור ברסלב
קול הרמז מועד שבת › פרק יח משנה ג

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

שבת · פרק יח משנה ג

פרק יח משנה ב

הרע"ב ד"ה ומחללין וכו' - שהיא יושבת וכו'. תימא לי טובא דהר"ב ארכבה אתרי ריכשי ולחומרא בספק נפשות, שהרי אביי סבר

(קכט,א) משתשב על המשבר ורב הונא אמר משהדם שותת. ועוד דאפילו הרי"ף דמחמיר ושכבר תמהו עליו, הקדים שתיתת הדם לישיבת המשבר, משום דסבר כאביי, וסבר דברב הונא קודם לדאביי, והר"ב החליף השיטה. ונראה לי שיש להגיה, או מתחיל הדם וזה או זה קאמר, ואתי אליבא דכל שאר הפוסקים לבד מהרי"ף ז"ל. איברא דגם הרמב"ם כתב בפירושו כלשון הר"ב, אבל אין ספק שאם ו' דומתחיל אינו במקום או, חזר בו בחידושיו דסתם וכתב בפרק ב' (הי"א), היולדת כשכורעת לילד הרי היא בסכנת נפשות. ובדקדוק כלל גדול כלל ראשון הכולל כל סימן תחילת לידה, דהיינו אפילו שאינה יכולה כבר להלוך, ושחברותיה נושאות אותה בזרועותיה, ואפילו לא ישבה על המשבר ולא התחיל הדם להיות שותת:

תי"ט ד"ה ומחללין וכו' - אלא ודאי וכו'. ודאות שלו ספיקות הן אצלי, די"ל דהגמרא (קכח,ב) דייקא הכי מדקתני סתם ומילדין את האשה, דאי במילי דשבות איירי פשיטא הוא דהא כמה וכמה מילי דרבנן הותרו בחולה שאין בו סכנה, אלא ודאי דמילדין דקאמר היינו אפילו באיסורי דאורייתא. ואם תאמר אם כן מתניתין זו ואין צריך לומר זו, לא היא דקריאת חכמה אינו מוכרח לולדה, כי כמה נשים יולדות בטרם תבא עליהן המילדות, ואפילו הכי קמל"ן דמותר לקרותה. אבל לעולם אימא לך דלא איירי אלא בתחומין דרבנן. והדבר כמעט מוכרע מעצמו דמסתמא קריאת חכמה אינה אלא ממקום קרוב מיל או מילין, דאי מריחוק תחומין דאורייתא נראה ודאי דאין מחללין השבת משום דאין בקריאתה צורך גמור ליולדות, ושמא תלד קודם שתבוא. ואין הדבר דומה ליולדת שמתה דמביאין סכין אפילו דרך רשות הרבים וקורעין בטנה להוציא הולד שמא ימצא חי, דהתם הוי ספק נפשות בעצם, מיהו אם היא צועקת שיקראוה נראה דקוראים אותה ליתובי דעתה כהדלקת הנר לסומא:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה