אור ברסלב
קול הרמז מועד שבת › פרק יח משנה ב

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

שבת · פרק יח משנה ב

פרק יח משנה א

וירדו. נראה לי לדקדק מכאן דאסור לכפות הסל אחר מנחת שבת בזמן שדרכן של תרנגולים ליטפס ולעלות למקום הגבוה ללון שם, דלהכי תנן כדי שיעלו וירדו, דהיינו בעוד היום גדול לאפוקי קרוב לזמן עלייתן להשאר שם דאז מבטל כלי מהיכנו:

תי"ט ד"ה אם וכו' - בעי בהו הזמנה וכו'. דייקא הזמנה, דר"ל דעביד תיקון במעשה. ולא תני כדתניא בברייתא (קכח,א) גבי חבילי פאה ואזוב, הכניסן למאכל בהמה מסתפק מהם הכניסן לעצים אין מסתפק, וכתבו התוס' (ד"ה הכניסן) דסתמא נעשה כמי שהכניסן למאכל בהמה כי היכי דלא תיקשי דיוקא דרישא אדסיפא, אבל הכא אין לדייק הא סתמא מותר: ד"ה מדדים עגלים וכו' - קשה וכו'. הכא לא שייך לפלוג ולתני בדידיה, משום דקתני דוחין את התרנגולת, ומינה דשאר עופות מדדין וליכא למטעי. אבל אילו תני צד האיסור בתרנגולת שיאמר אין מדדין התרנגולת אבל מדדין עגלים, אז שייך למפרך דליפלוג בעופות כי היכי דלא נטעי בדין שאר עופות:

ד"ה אבל וכו' - והאי אסור וכו'. אישמיטתיה מ"ש הרב רבינו ירוחם בנתיב א' חלק א' והביאו הב"י בסוף סי' ש"ח וז"ל, ואותם שאומרים שמותר לישא תינוק כשגירר שתי רגליו טעות הוא בידם דלא אמרו חי נושא את עצמו אלא לפוטרו מחטאת אבל אסור כל זמן שיגרור וכו'. ושורש דבריו צ"ל, שהוא מהא דריש פרק נוטל (קמא,ב), דאמר רבא הוציא תינוק חי וכיס תלוי בצוארו חייב משום כיס, ופרכינן ולחייב נמי משום תינוק, רבא כרבי נתן סבירא ליה דאמר חי נושא את עצמו, ע"כ. ורבי נתן בהדיא קאמר דנושא את עצמו פטור בפרק המצניע (צד,א), ולא מחלק בין גורר לנושא, דקאמרינן תו התם, ומודה רבי נתן בכפות, משמע דדוקא כפות חייב: דלתוס' נראה וכו'. גם הרמב"ם בפרק י"ח (הט"ז) לא חייב אלא בכפות וחולה:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה