קול הרמז מועד· רבי משה זכות
שבת · פרק יד משנה ג
שהן לירוקה. קשה לי דבגמרא (קי,א) אמרינן דמי דקלים הם לשלשול וכדפי' הר"ב, וממתניתין משמע שהם לירוקה. וכי תימא דהאי שהם קאי אעיקרים, קשה דבגמרא (שם) אמרינן דגם מועילים לזבה ולמה לא שנינו כן. ועוד מאי שנא דפי' רפואה דכוס עיקרים ולא דמי דקלים. וי"ל במ"ש בגמרא דלזבה תלתא בחמרא ולא מיעקרא ולירקונא תרי מינייהו ומיעקר, ומשום הכי תנייה תוס' לאשמועינן שמסרסים, ונפקא מינה לאסרו אפילו בחול, דסירוס באדם (קי,ב) אסור מדאורייתא דכתיב (ויקרא כב,כד) ובארצכם לא תעשו. וגם משום הכי חזר ואמר, אבל שותה הוא מי דקלים לצמאו, פי' כדמוכח שהוא צמא, אבל לא כוס עיקרים מטעם האיסור: