קול הרמז מועד· רבי משה זכות
שבת · פרק טז משנה א
כל. נראה דהאי כל לרבות אפילו שיר השירים וקהלת, דאף על גב דאיפלגו תנאי בפרק ג' דידים (מ"ה) בענין טומאת ידים, לענין הצלה לא שנו משאר ספרים:
הרע"ב ד"ה כל וכו' - שלא ערבו והוא וכו'. אליבא דרב הונא (קטו,א) דהלכתא כוותיה. והכי מתרץ מתניתין, כל כתבי הקדש מצילין בין שקורין ובין שאין קורין, במה דברים אמורים בלשון הקודש אבל בכל לשון אין מצילין ואפילו הכי טעונים גניזה. ופי' רש"י (ד"ה ואפילו) ודקתני ואף על פי שכתובים בכל לשון לאו אהצלה קאי אלא אטעונין גניזה והכי קאמר ואף על פי שכתובים בכל לשון ובשבת אין מצילין אותם בחול מיהא טעון גניזה. ע"כ. והר"ב לא כתבו בלשון חסורי מחסרא כדאמרינן בגמרא, וגם בטעונים גניזה לא הזכיר בחול כמו שפי' רש"י. ונראה לי דמדקאמרינן רב הונא מתרץ לטעמיה, משמע לר"ב דלא חסורי ממש הוא, וכמו שכתבו התוס' דף ק"ב והתי"ט הזכירו סוף פרק י"א, וטעמו משום דמסתמא ספרי הקדש כתובים בלשון הקדש, וגם לישנא דייקא דלא תני ספרי הקדשו: