קול הרמז מועד· רבי משה זכות
שבת · פרק טו משנה ג
מלילי שבת. מכאן שמצוה לישן בשבת, דאי לא נחית תנא אלא משום תיקון זה, אין צריך לומר דדינו כקיפול הכלים:
תי"ט סד"ה מקפלין וכו'. ולע"ד לא משמע כלל, דאם כן למה חלקו במיני הבגדים שהרי בכולם יש איסור כיבוס. ומה שנסתייע מסמיכות הדינים הרי הרמב"ם (פכ"ב הכ"ב ובמ"מ) דימהו להדיא לקיטורי בית יד שאסור משום מעשה אומן הוא. והטור (סי' ש"ב) הקדים לו דין הנוטל יבלת מן הבגד דחייב משום גמר מלאכה של תיקון הבגד. ואם כן אין האיסור אלא משום תיקון מנא, כדמוכח מלשון הרב, ודומיא דהצעת המטה: ד"ה מליל שבת - עיין וכו'. עיין מה שכתבנו שם:
ד"ה מיום הכפורים וכו' - ועיין מש"כ בזה וכו'. עיין בספר ברכת הזבח (דף קמ"ב) (מנחות ד"ק ע"ב):