אור ברסלב
קול הרמז מועד שבת › פרק טו משנה ב

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

שבת · פרק טו משנה ב

פרק טו משנה א

קושרין לפני הבהמה. דוקא מותר לקשור בשני צדי הפתח אבל לקשור בקרניה ובדבר אחר אסור כדאמרינן בגמרא (קיג,א) לא יקשור בפרה ובאיבוס. וטעמא נראה לי דחיישינן שמא יבטל אחד מהקשרים מה שאין כן בפתח דסתמא יתיר שניהם:

קושרין דלי. דוקא דלי הקבוע בבור אבל שאינו קבוע בבור מותר לקשרו אפילו בחבל דעלמא. הר"ן:

הרע"ב ד"ה וקדרה וכו' - דדין, שיכולים וכו'. זהו שאמרו בגמרא (קיב,ב) דאית להו שלכי, פי' דד, וכתבו התוס' (ד"ה לא) דל"ג דאית לה תרי שלאכי דלמה צריך לתרי שלאכי כיון שיש לה פתח. והר"ב שכתב דדין, אזיל בתר הגירסא שדחו התוס', ונפקא מינה לענין דינא, דאפילו דלא יש לקדרה אלא דד אחד מכל מקום לא אמרינן דמבטל הקשר להתקיים וכל שכן כשיש לה יותר:

תי"ט ד"ה קושרת וכו' - וחסורי מחסרא וכו'. לאו דוקא חסורי, דבגמרא (קיא,ב) אמרינן, הכי קאמר. ואם כן ישנו לכל הענין במתניתין, דאי האי דתנן יש לך קשרים הוא כלל לפרטי מפתח חלוק וחוטי סבכה וכו', אם כן לא הו"ל למתני מלת קושרת באמצע, אלא הכי הול"ל יש לך קשרים שאין חייבים עליהם ואלו הן מפתח חלוק אשה וחוטי וכו'. ועוד לא הול"ל כקשר הגמלים וקשר הספנים. וגם מלת לך יתירה, והכי הול"ל ואלו קשרים שאין חייבים עליהם מפתח וכו', אלא הכי קאמר מדתניא ברישא דחייבים על קשר, אחד דגמלים ואחד דספנים, דהיינו קשר שבחוטם דוקא ושל הספינה גופה, מזה כבר יש לך מיני קשרים אחרים שאין חייבים עליהן כגמלים וספנין גופייהו והם של החבל הארוך וכדפי' הר"ב, ואחר כך התחיל בענין ותני קושרת אשה דהיינו לכתחילה:

ד"ה ונודות וכו' - דאית לה תרתי וכו'. בגמרא (קיב,ב) אמרינן תרי אוני, ופי' רש"י שתי אזניים שכופלים לתוכו ובאחת מהן יכול להוציא יין: ד"ה רבי אליעזר בן יעקב וכו' - ולא היתה וכו'. נראה לי דכתב כן לאפוקי מסברת הרמב"ם שסובר דחבל בעלמא אסור לטלטלו וכמו

שכתב בפרק י' מהלכות שבת (ה"ג) ותמה עליו המגיד משנה. ולהכי כתב רש"י דאפילו לא היתה תלויה מאתמול שרי:

מהו דתימא חד וכו'. אלישנא אחרינא קאי, דלישנא קמא המהו דתימא הוא באחריני:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה