אור ברסלב
קול הרמז מועד שבת › פרק טו משנה א

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

שבת · פרק טו משנה א

פרק יד משנה ד

הרע"ב ד"ה וכשם שחייב על קשרן כך וכו'. בפרק ז' דף ע"ד ע"ב פי' רש"י וז"ל, שכן צדי חלזון קושרים ומתירים, שכל רשתות

עשויות קשרים קשרים והן קשרי קיימא ופעמים שצריך ליטול חוטין מרשת זו ולהוסיף על זו ומתיר מכאן וקושר מכאן, ע"כ. וכ"כ הר"ב בכלל גדול (מ"ב ד"ה והקושר). ונראה לי דתרווייהו צריכי. מיהא תחילה צריך להבין מש"כ רש"י והר"ב בכאן, שהיו מתירים קשרי הרשתות כדי לקצר או להרחיבם, תינח להרחיבם אבל לקצרם היכי משכחת לה שבהיתר הקשר תקצר. וי"ל שמתיר מן הקשרים שבשפת הרשתות ובזה נופל קצת והרשת מתקצרת. והשתא רש"י והר"ב רצו להמציא מציאות במשכן שהיו מתירים שלא על מנת לקשור, כי היכי דלא תימא דהוי דומיא דבעינן על מנת לבנות וככתוב לעיל בפרק ז', באופן דלעיל הוצרכו למצוא דוגמא בין לקשירה ובין להתיר, אבל בכאן הוכרחו לפרש דהתיר לבדו. ובהכי דייקא מתניתין דהכא, וכשם שהוא חייב על קישורן כך הוא חייב על היתירן, שהיה נראה מיותר דהא תניא והקושר והמתיר ולא הוה צריך לדהכא והוי ליה למתני הקשרים ולא התרים, כי היכי דתני גבי הבונה דלא תני וכשם שהוא חייב וכו'. אלא דשאני הכא דחייב על התירם לבדו מה שאין כן בסותר. ולא ידעתי ליישב מש"כ הר"ב דדוגמתו במשכן בתופרי חוטי יריעה שנפסקה, וכ"כ רש"י (קיא,ב) והב"י סימן שי"ז, וקשה שזה נדחה בגמרא (עד,ב) ומסקינן בהאי דצדי חלזון. איברא דלא נחה אלא במציאות המתיר, אבל כיון דיש מציאות המסקנא והיא דרבא לגבי אביי מה הוצרכו לדבר אחר:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה