אור ברסלב
קול הרמז מועד שבת › פרק ח משנה א

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

שבת · פרק ח משנה א

פרק ז משנה ד

כדי מזיגת הכוס. כתבו התוס' (עו,ב בד"ה אף) דלא קתני בהדיא כדי רביעית, לאשמועינן אגב אורחיה דכוס של ברכה ברביעית. ודמהאי טעמא דחזי לכוס של ברכה חשיב להוצאת שבת. ונראה לי דמתני הכוס בה' הידיעה, הוא דאשמועינן כוס ברכה, ועוד מדתני כדי מזיגה, דאי בסתם כוס ששותים בני אדם אין המזיגה מוכחת, דקיימא לן כרבנן דסוף פרק ז' דברכות, דמברכין על היין אף על פי שלא יתנו בו מים, אבל בכוס דברכה תניא התם דף נ,ב, דמודים חכמים לרבי אליעזר דאין מברכין עד שיתן לתוכו מים:

חלב. אמרינן בגמרא (עח,א) דהני תרי להכי עבידי ולא לרפואה מה שאין כן תלתא אחריני דעבידי נמי לרפואה. ומשום הכי דייק תנא דבבא הראשון הזכיר שם תשמישם סתם דסתמא להכי, אבל בתלתא אחריני ייחס הפעולה לאדם שהוא המכוין לכך, אי נמי שני הראשונים נפעלים והאחרונים פועלים. אי נמי שני הראשונים תשמישייהו שלהם הווה ובתרה מעותדים לכך בבוא זמן צרכם לכך. ותנן מלת כדי לאשמועינן דאף על גב דלא צריך ליה ולהכי מחייב בהאי שעורא, דאי תנא דבש ליתן וכו' הוה אמינא דמוציאו לכך:

דבש. כל המאוחר מחבירו מרובה בתשמישיו, והיינו זה או זה ודו"ק: הרע"ב ד"ה כדי גמיעה וכו' - כדי לכחול וכו'. הכי איתא בירושלמי (ה"א). והוצרך הר"ב להזכיר זה כדי להסביר טעם דסתים תנא בכדי גמיעה דלא ידיע שעורא בדיוק, אלא לאשמועינן דבטהורה איירי דחזי לגמיעה:

ד"ה שופכין - מים סרוחים וכו'. לאו דוקא דהוא הדין כל שאינן ראויים לשתייה אלא לרחוץ כוסות וקערות. תוס' (עח,א ד"ה שופכין):

תי"ט ד"ה כדי וכו' - שעור הכלי וכו'. הכי קאמר בערבי פסחים דף ק"ח,ב', ומתוך שיעור המקוה נפקא לן התם (קט,א) ע"ע:

ד"ה כדי גמיעה וכו' - ועיין ספי"ד וכו'. זיל התם ומדחי לך הכא, שלא פי' שם כלום. והערוך גרס הכא והתם כלישנא דקרא עיין ערך גם: אין שיעורו ידוע וכו'. אבל התוס' הביא ראיה בריש פרקין (ד"ה המוציא) דהוי יותר מגרוגרת. וגם הוכיחו (ד"ה ויעמוד) דמלא לוגמיו הוא יותר מרביעית, ודמאי דאמרינן ביום הכיפורים מלא לוגמיו היינו כדמפרש התם כדי שיסלקנו לצד ויראה כמלא לוגמיו, כך משמע מדבריהם:

ד"ה על הכתית וכו' - פי כתית. לא כיון לדעת הר"ב, דהא אברייתא גופא (עז,ב) מיבעיא לן אי הויא על כל הכתית או על עליון של מכה, וסלקא בתיקו והוי לחומרא:

ד"ה אבר וכו' - קאי אאבר וכו'. לא פי' הר"ב כן אלא הביא לשון הברייתא (עח,א) דמסקינן כוותיה בגמרא. ולא יתכן לפרש שם אבר סמוך ומוכרח בפעם אחד, אלא הכי פירושו אבר הקטן שימצא במין האדם והיינו אבר קטן של קטן בן יומו:

ד"ה מים כדי לשוף וכו'. והיינו דקתני לשוף בהם, לאפוקי שאר משקים דלא מעלי כולי האי לשיפה. אי נמי משום דאיבעיא לן (עז,ב) אי כדי שיפה או כדי שיפה ואחיזה, דהיינו מה שנדבק באצבע, ולא אפשיטא, והא בעיא מיבעיא אברייתא דמייתי החלב של אשה ולובן ביצה לשיפה, והתם איכא למיבעי מה שאין כן במים דאין בהם כדי אחיזה ודבוק באצבע:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה