אור ברסלב
קול הרמז מועד שבת › פרק ז משנה ג

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

שבת · פרק ז משנה ג

פרק ז משנה ב

אינו חייב. אמרינן בגמרא (עו,א) דמפיק מדר' שמעון בן אלעזר דאמר אם הצניעו זה והוציאו זה חייב המוציא במחשבתו של ראשון. ומשום הכי לא תני והצניעו והוציא, לרמוז דאם הוציאו מי שלא הצניעו דאינו חייב אלא המצניעו אם הוא הוציאו:

הרע"ב ד"ה כל הכשר וכו'. בגמרא (עה,א) אמרינן דפליגי תרי אמוראי, חד אמר לאפוקי עצי אשרה וחד אמר לאפוקי דם נדה וכל שכן

עצי אשרה. והיינו דתנן הכשר להצניעו למעוטי הני, דאי לאו הכי הוו סגי דליתני כל שמצניעין כמוהו, דכיון דתני מצניעין אסתם בני אדם קאי וסתמם דאינם מצניעין אלא הכשר להצניע, אלא תני ליה למעוטי. [הגה הואיל דאתא לידי שמתי פני שוחקות הדק היטב לעמק הלכה שהביא הרמ"ז והניח מקום להתגדר ולתרץ מאי דקשה הכא ומהכא על פרש"י בפרק ט' משנה ו' (גמרא צ,א) וז"ל בד"ה מאומה, אלמא אחשביה קרא לאיסורא (ובהרע"ב מוסיף ותקון גדול הוא עושה כשמוציא עכו"ם מביתו) והא דתנן כל שאינו כשר להצניע ואוקימנא למעוטי עצי אשרה דלא כרבי יהודה עכ"ל רש"י ז"ל. משמע דהמיעוט נלמד מסיפא, ולא כן הוא גרסת הש"ס (עה,ב), דהכי תנא כל הכשר לאפוקי מאי. הגם שהדין דין אמת עם רש"י דל"ל ללמוד מדיוקא דרישא מאחר שמפורש בסיפא וכל שאינו כשר, אם כן התימא על הגמרא, ועל רש"י דנקט מה שאין כן בגמרא. ויותר מזה קשה לפי' רש"י משמע מ"ד לאפוקי עצי אשרה הוא דלא כרבי יהודה, הא אפילו למ"ד לאפוקי דם נדה סבר דכש"כ הוא עצי אשרה. ובתוס' שם בד"ה לאפוקי עצי אשרה וכו' מקשה להפוך, לסברת רש"י מנא לן דכש"כ עיי"ש. ולענ"ד יותר יש להקשות על רש"י איך הוא נגד הש"ס. אבל באמת יש להקשות על הגמרא דל"ל לתרץ כולי האי על מה שלא הקשה המקשן תירוץ אחד לאפוקי דם נדה היה מספיק. ואף אם אומר טובים שניים מאחד, ל"ל לסיומא מ"ד דם נדה כש"כ עצי אשרה, אם כן דכש"כ דאין צריך לומר גם בפי' רש"י בד"ה מאן דאמר דם נדה אינו כשר להצניע כש"כ עצי אשירה דאסירי הנאה ומאיסי וצריך לאבדן, ובודאי אם לא היה איזה הכרח לא היה מן הצורך לפי' רש"י במאי דמוסיף אינו כשר להצניעו, רק היה לו לומר למה דכש"כ הוא בקיצור דאסירי בהנאה, ולא להאריך בסיום ומאיסי וצריך לאבדן. ונ"ל דגם מעיקרא דדינא יש פירכא כל הכשר לאפוקי מאי, הלא כלל גדול דכל בכ"מ לאתויי הוא דאתו ולא למעוטי. אלא באמת שהמקשן הרגיש בלשון המשנה, דיש כאן ריבוי דכל, וגם יש מיעוט בסיפא כל שאינו כשר וכו'. גם סלקא דעתך שדם נדה כשר להצניע הוא ולא צריך לרבויי כי אם עצי אשרה הוא דאינו כשר להצניע דאסירי בהנאה. ולפי הצעה זו פריך מדאמר כל הכשר וכל לאתויי אתי עצי אשרה אם כן תו ליכא מידי דאינו כשר להצניעו, ואם כן הא דתנן בסיפא וכל שאינו כשר להצניעו לאפוקי מאי, ועל השיב לו על ראשון ראשון רב פפא אמר שהסיפא למיעוטי דם נדה לא כמו שאתה סובר שדם נדה כשר להצניע הוא, אלא אפילו מריבוי לא אתי, ועל אחרון אחרון לפי סברתך שכל מרבה עצי אשרה, לא כן סבר מר עוקבא דאמר למעוטי עצי אשרה, ומפרש ואזיל אם כן לרב פפא דסבר לאפוקי דם נדה אם כן כלל דרישא לאתויי מאי, לזה אמר מ"ד דם נדה כל שכן עצי אשרה, אבל לא לפי סברת העולם שהוא להיפך, לכן הוכרח רש"י לפרש שלא תאמר מ"ד דם נדה אינו חייב עליו כל שכן עצי אשרה, רק הכי פירושו מאן דאמר דם נדה אינו כשר להצניעו כש"כ עצי אשרה דאינו כשר להצניע דאסירי הנאה ומאיסי וצריך לאבדן, אם כן תיקון גדול הוא כשמוציאן מביתו, ור"ל בשביל דכש"כ הוא שאינו כשר לכן חייב עליו. כן הוא דרכי חכמים בחדותם, ודוק היטב]:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה