אור ברסלב
קול הרמז מועד שבת › פרק ו משנה ה

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

שבת · פרק ו משנה ה

פרק ו משנה ד

בין משל חבירתה. חברתה דוקא, דהיינו דזקנה לזקנה ודילדה לילדה ולא איפכא, הכי תניא (סד,ב) ומשום הכי לא תנן משל אחרת:

שבאזנה. נראה לי דלא תני במוך באזנה אלא שבאזנה, לומר שדוקא רגילה בכך מותר אבל להתחיל בו בשבת לא. ואמרינן בגמרא

(סה,א) והוא שקשור לה באזנה, והיינו נמי דיוק של שבאזנה, כלומר שלא יפול ממנה, והוא הדין בסנדלה. ודוקא בסנדל בעינן קשור אבל במנעל הסתום לא בעינן קשור, שו"ע סי' ש"ג (ס' ט"ו). ואין ספק שהוא הדין לאדם, אלא תנייה הכי משום מוך שהתקינה לנדתה, אבל בכל הדברים האחרים אחד האיש ואחד האשה, והכי אמרינן בגמרא (סה,א) גבי רבי יוחנן דהוה נפיק במוך:

ובגרגיר מלח. רש"י [גרס] גלגל מלח, ופירש שהוא גרגיר:

פיה. כגון קנמון וזנגביל. גמרא (סה,א):

הרע"ב ד"ה לנדתה כו' - ולא יטנף וכו'. הר"ן פי' בשם הר"י דטעמא הוי, משום שמגין על הדם שלא יפול על בשרה ומתייבש ומצער אותה,

דאי לאצולי מטינוף הא אמרן פרק קמא (יא,ב) דחשיב דרך הוצאה ואסור, וכן כתב בהגהה שו"ע סי' ש"ג (ס' ט"ו):

ד"ה שן תותבת וכו', פי' שהוא של אדם, ובהא לא פליגי רבי ורבנן. ולפי זה ה"ג ושן תותבת דקאי אדלעיל דמותרים, ואחר כך גרס שן של זהב רבי מתיר וכו', כן כתב רש"י במשנה (סד,ב) והרא"ש (ס' טו) נראה דלא גריס אלא שן תותבת של זהב, דכתב של זהב רבי מתיר וחכמים אוסרין, אבל של כסף מותר וכל שכן שן של אדם אחר, וכן מוכח משו"ע סי' ש"ג (ס' י"ב). והר"ן מקיים הגירסא ומייתי ממשמעות הירושלמי, דשן תותבת היא של עץ ומשונה מהאחרות, ורבי ורבנן פליגי בתרווייהו: תי"ט ד"ה לחצר וכו' - אלא פירושא דדינא וכו' וסבירא לי כר"ת שפסק כן הלכה כדכתבו תוס' (סד,ב ד"ה רבי) והרא"ש (סי' יג):

ד"ה בפילפל וכו' - שאינו מצוי וכו'. ובהכי ניחא מש"כ הר"ב דגרגיר מלח לחולי שיניים, ואי האי פלפל הוא שלנו, גם הוא מועיל לשיניים וגם דאינו כל כך בעל ריח טוב שיסיר ריח רע, אלא ודאי אחר הוא:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה