קול הרמז מועד· רבי משה זכות
שבת · פרק ו משנה ד
תכשיטין. שנאמר (תהלים מה,ד) חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך: בירית. נראה שגם לאנשים חזיא בירית להחזיק בתי שוקיהם, ומשום הכי תנייה קודם יוצאה אשה. ובהכי ניחא דהזכיר אחר כך (שם) אשה, משום דבירית כוללת לזכרים ולנקבות אבל חוטי שער דוקא לאשה, ואגב בירית סמך לה כבלים:
הרע"ב ד"ה בירית וכו'. מסקינן בגמרא (סג,ב) דבירית בשתים, פי' בשתי שוקיה. והא דתני לה בלשון יחיד משום דכל אחת עומדת בפני
עצמה, מה שאין כן בכבלים שבחיבור השלשלת שבין בירית לבירית מתחברות ונעשות שתיים. אי נמי יש לומר דתני לה בלשון יחיד היינו להתיר לצאת אפילו באחת ברגל אחת, דלא חיישינן דשלפא ומחזיא משום דגנאי הוא לה שאין לה אלא אחת. עיין בתוס' דף סג,ב (ד"ה בירית): תי"ט ד"ה וחכמים וכו' - היינו תנא קמא וכו'. אפשר דאיכא בינייהו כשהסייף חגור דלתנא קמא לא מיחייב, ועליה קאי רבי אליעזר לומר דמותר משום דחגור הוא תכשיט כדמייתי ראיה מפסוק חגור חרבך, וחכמים סברי דאפילו הכי אינו תכשיט וחייב: