קול הרמז מועד· רבי משה זכות
שבת · פרק ו משנה ב
לא יצא. הא דהפסיק בדיני איש בין דיני האשה דלקמן משנה ג', אין לומר דמשום דכמה דינים דהאי מתניתין שייכי לאיש והאשה כגון סנדל יחיד וקמיע, דמכל מקום ליתנינהו בתר לא תצא אשה, אלא משום סיפא דלא חייב חטאת תנייה, דבעי למתני כחדא כל הנהו דלית בהו חיוב חטאת:
מן המומחה. משמע דאיתמחי גברא, והכי דייקינן בגמרא (סא,א). ולפי המסקנא דהוא הדין איתמחי קמיעא י"ל כמש"כ התוס' (סא,א ד"ה אע"ג) דכל שכן הוא דהמחאת קמיעא עדיפא מדגברא. א"נ י"ל דרצה לרמז למה שכתב בירושלמי (ה"ב) דנאמן הרופא לומר שהוא מומחה, ומשום הכי תלייה ברופא דכל זמן שהוא מומחה אפילו בדיבורו מפיו אנו חיים:
תי"ט ד"ה ולא בתפילין וכו' - דשקיל ליה מרישיה וכו'. והוא הדין בשל יד, אף על גב דמותר לפנות בהם חיישינן דלמא מיפסקו ואתי לאתויי. תוס' (סא,א ד"ה דלמא):
שהוציאו דרך מלבוש וכו'. ותפש כלישנא בתרא. ואם תאמר מאי שנא מטלית שאינה מצויצת דחייב חטאת. וי"ל דהתם איכא איסור בלבישתו ולא מיקרי דרך מלבוש אבל בתפילין אין איסור אלא דפטור מלהניחם: