אור ברסלב
קול הרמז מועד שבת › פרק ו משנה א

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

שבת · פרק ו משנה א

פרק ה משנה ד

במה אשה. משום דדרך בהמה לצאת יותר בהשכמה לכן קדמו דיני יציאתה לשל האשה. ועוד משום דאיסורי יציאת הבהמה הם ברשות

הרבים ושל האשה דמתניתין אפילו בחצר משום גזרה דכתב הר"ב לקמן (ד"ה לרה"ר). [הגה ול"נ דנקט סדרא דקרא אחר שנתפרש דיני בהמה חיה ועוף נתפרש דיני אשה ובזה אתי שפיר דהקדים דיני אשה קודם לאיש]:

לא תצא אשה. כאן התחיל בדיני האסור לצאת ובבמה בהמה התחיל בדיני ההיתר, שמעתי טעם נכון שרמוז התנא דרך ארץ שכל כבודה בת מלך פנימה ודרך בהמה לצאת:

לא בחוטי צמר. תוס' הכריחו בדף נ"ז (ע"א ד"ה השתא קשה) דחוטי צמר דהוי רך על גבי קשה לא חייצי כשל פשתן דהוו קשה על גבי קשה. וטעמא דאלו השלשה שבראשה הוי משום דלא תטבול בהם עד שתרפם וכדכתב הר"ב, ואם כן מתניתין היא זו ואין צריך לומר זו. ושמא י"ל דתנא אורחיה דקרא נקט דכתיב (דברים כב,יא) צמר ופשתים. אי נמי י"ל דמשום עד שתרפם נקטיה הכי, דלא מבעיא ברך על גבי [קשה] דלא חייצי כולי האי דמועיל רפיון, אלא אפילו בקשה על גבי [קשה] דחייץ טפי מועיל. ואי נמי כיון דתרווייהו חייצי לא שייך בהו לא זו אף זו ולא זו ואין צריך לומר זו:

הרע"ב ד"ה במה אשה וכו' - ומאי טעמא וכו'. הקשה בגמרא (נז,א) לתרוצי דטבילה מאן דכר שמה. אבל לעיל ריש פרק ה' דתנן

וטובלין במקומן ודלא הקשה בגמרא מידי, כבר תירצו הרז"ה (פ"ה ד"ה והא וכו') ור"ת (תוס' נב,א ד"ה וטובלי), דדוקא הכא דאיירי בדיני כלים, ותני דין טבילת אשה הוא דקשה, אבל לעיל דאיירי בדיני כלים ומייתי אגב דעל גבי כלים טבילת הכלים עצמן, לא קשיא מידי דאורחיה דתנא בהכי, דתני כל דיני דבר אחד אף על גב דלא שייכי בההוא מתניתין כולהו, כדלקמן משנה ד' בבירית ומשנה ח' בקב הקיטע. ולעד"נ למאי דכתיבנא לעיל (מ"א ד"ה יוצאים וכו') בשם הר"ן ליישב פירוש רש"י דמתיר בכרוכים לנוי משום דרגילי בחול, משום הכי סיים תנא במזין וטובלין, וכלים דתדיר הם על הבהמה, שאפילו במקרה טומאה אין צריך להסירם מעליה לטהרם אלא מותר להזות ולהטבילם במקומם. ועי"ל במאי דכתב הר"ן פרק ב' דביצה (סי' תתפ"ב) גבי מתניתין דחל להיות בשבת וז"ל, כלי הנטמא מערב יו"ט אין מטבילין אותו ביו"ט אבל נטמא ביו"ט שרי לאטבולי דליכא למגזר ביה שמא ישהה ע"כ. והוא הדין בשבת. ואם כן כבר יש מציאות לטבילת כלים בשבת, ושייכא שפיר למכילתיה, ואגב טבילה תני הזייה:

ד"ה לרשות הרבים וכו' - ורמב"ם וכו'. הויא לה גזרה חדא. רש"י: תי"ט ד"ה ולא בקטלא וכו' - דאם לא כן כו'. ולעד"נ דאי משום הא לא איריא, חדא דתנא מסרך סריך בלישנא, דריש פרק ט' דמקואות דלא תני אלא הני תלת חוטי צמר ודפשתן ורצועות. ועוד דשם קטלא כולל גם תכשיטים אחרים, כהא דפרק י"א דכלים (מ"ח) קטלא שחוליות שלה של מתכות וכן עיר של מתכת וכן עיר של זהב וכן קטליות נזמים וטבעות, וכאן שנאם באותו הסדר ממש:

ד"ה ולא בנזמים וכו' - דטריחא לה וכו'. ואף על גב דאמר לקמן (מ"ו) הבנות יוצאות בחוטים שבאזניהם, ואמרינן בגמרא (סה,א) דשל צבעונין אסירי, דלמא משלפא הואיל ותכשיט נינהו, התם יותר קל ליטלם מנזמי האף. תוס' (נט,ב ד"ה נזמי):

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה