קול הרמז מועד· רבי משה זכות
שבת · פרק ה משנה ב
רע"ב ד"ה בזמן וכו'. ובהכי דייקא מתניתין דלא תני במרדעת קשורה לו אלא תני בזמן, דכיון שצריך שתקשר מערב שבת נמצא שיש זמן קדם לה להיות קשורה קודם שעת יציאת החמור, מה שאין כן אי לישתרו בקשורה בשבת דיכול לקשרה ברגע היציאה. ותני שהיא לאפוקי אוכף שאסור כדתניא בברייתא (נג,א):
תי"ט ד"ה בזמן וכו' - הכי יהיב טעמא וכו'. אבל בתוס' (ד"ה והוא וכו') כתבו שלשה טעמים לדבר. אחד לרש"י דבקשורה מערב שבת הוי
מלבוש ואי לא הוי כמשוי. ושני דאינה קשורה מערב שבת מחזי כמתכוין להוצאת המרדעת. ושלישי דמיחזי להוליך הבהמה למקום רחוק. והוא תירוץ דנראה דאשתמיט מכולהו ההיא דירושלמי. ונראה לי דשפיר ידעו ליה, אבל הוקשה להם דלפי טעמא דירושלמי צריך לאוקמי ברייתא התם כיחידאה עיין שם בהרא"ש (סי' ב). ועוד דרב נחמן מייתי סיוע לשמואל דאמר בקשורה מערב שבת מדיוקא דמתניתין, ואי סבירא לתלמודן ההוא טעמא לא הוה צריך להכי, אלא נראה דלא חיישינן להאי חששא דהוי כגזרה לגזרה: