קול הרמז מועד· רבי משה זכות
שבת · פרק ה משנה א
יוצא הגמל. איכפל תנא למתני כל הני לאשמועינן, גמל באפסר ולא נאקה באפסר דלא מינטר ביה והוי משוי, וכן לא גמל בחטם דלא תימא אף הוא ממין הנאקה שהוא גמל נקבה ודלישרי נמי בחטם, קמ"ל דדוקא אפסר ולא בחטם דהויא נטירותא יתירה והוי משוי. ולובדקים בפרומביא אשמועינן רבותא דאף על גב דאפשר ליה באפסר כדתניא בברייתא (נא,ב) קמ"ל דמותר בפרומביא דלא הוי כל כך נטירותא יתירא לגביה, וכן כתבו התוס' (ד"ה או) והרא"ש (ס"א). וסוס בשיר תני ליה כל הני דינין דשיר ודאבתריה:
הרע"ב ד"ה במה בהמה יוצאה וכו' - מצווה וכו'. דכתיב (שמות כג,יב) למען ינוח שורך, ולא (שמות כ,י) מלא תעשה מלאכה דעשרת
הדברות, דההוא מוקמי במי שהחשיך (קנג,ב) במחמר אחר בהמתו, דכתיב אתה ובהמתך, תוס' (נא,ב ד"ה במה וכו') והגהות (הרא"ש)[אשר"י]. ומחמר צריך לומר שטעונה הבהמה אפילו כל דהו, כדכתב (הר"ב)[הרמב"ם] ריש פרק מי שהחשיך, אבל בלתי טעונה מותר להנהיגה כל עוד דהוו במאי דנטירה ולא יותר משום משוי, אבל מהרמב"ם פרק כ' (ה"ו) נראה דנפקא ליה מלמען ינוח:
ד"ה יוצאים בשיר כרוך וכו', פי' דבכרוך נמי איכא נטירותא שאם תרצה הבהמה לברוח יתפסנה בכריכת השיר, אבל אי לא הוי אלא לנוי אסור לכולי עלמא, תוס' (נב,א ד"ה או יוצאים כרוכים) אבל הר"ן יישב מש"כ רש"י דכרוכים לנוי, וחילק בין נוי הרגיל אף בחול דשרי לדלא רגיל דאסור:
ד"ה ונמשכין בשיר - ואם רצה מושך וכו'. דוק היטב שייחס ההיתר לאדם, דאי משום נטירות דבהמה מקל וחומר הוא מכרוכים, וכן כתב הרמב"ם וז"ל, ונמשכים בשיר כי הוא מותר למושכן, ע"כ. והוצרך לאשמועינן האי היתרא משום דאסור למשוך אם אינו מגביה החבל דביני ביני טפח כדתניא (נד,ב) דברייתא, וקמ"ל דלא גזרינן שמא לא יגביה: תי"ט ד"ה וטובלן במקומן - נראה וכו'. לא ידענא מאי קאמר, חדא דומזין עליהן למאי אצטריך. ותו דבהדיא מוקמינן לה בגמרא (נב,ב) דדוקא בעומדים בריוח כגון שריתכן, ופרש"י הכה בפטיש עד שנתפשט ונתרחב הנקב סביב סביב. אי נמי כדתני במתניתא במחוללין, ופי' רש"י מתחילה נעשו חללים רחבים שיש חלל בדביקתן שנתן בתוך טבעת כמות שהוא רחב: