אור ברסלב
קול הרמז מועד שבת › פרק ג משנה ו

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

שבת · פרק ג משנה ו

פרק ג משנה ה

נר חדש. ואף על גב דמסתמא עשוי להדלקה, קמ"ל דהזמנה שהזמינה לאו כלום היא, דבגמרא (מד,א) איכא סלקא דעתך דדי ביחוד גרידא גבי מטה שיחדה למעות:

הרע"ב ד"ה אין נאותין וכו' - שכבר וכו'. תוס' (מב,ב ד"ה ואין וכו') כתבו דמתניתין אתיא אפילו כר' שמעון דמודה במוקצה למצותו, היינו יתורא דתני לפי שאינו מן המוכן כלל אליבא דכולי עלמא:

תי"ט ד"ה ואם וכו' - שמא לאחר וכו'. ולי נראה דאשמועינן דלא חיישינן שמא יהנה ממנו, והיינו דתנן ואין נאותין ממנו וכו', וכלומר ואפילו הכי מותר להניחו:

דהוה ליה למימר מבעוד יום וכו'. קשה לי דאי הוה תני הכי ליקשי לן מאי קמ"ל, והוה צריכים לתרץ סד"א דלא יתנהו משום איזו חששא, או דטלטול כדכתב התי"ט או דסיפוק כדכתיבנא, קמ"ל דמותר. ואם כן היינו דכתב רש"י דאשמועינן דמותר להניחו שם לכתחילה והוא הדין ליתנו. ונראה לי דאגב אורחיה רמז תנא דכל היכא דאפשר לא לשתמיש אינש בשבת בכלים שבורים עד שיתקנם, שאין כבוד שבת שיהא הכלי מטפטף ושיצטרך אחר למטה, ומשום הכי תני שריותא בהנחה ולא בתחילת

הנתינה:

ד"ה מפני וכו' - ומכבה בידים וכו'. דייק נמי דלא קתני מפני שמכבה אלא שהוא מכבה, דמשמע דהוא עושה כן בידים. ועוד דלא הוה צריך ליתן טעמא, דידוע הוא שהמים מכבים אלא לאפוקי מדרש"י תני ליה: דלא דמי איסור כל כך וכו'. תירוץ זה אליבייהו דתוס' (מז,ב ד"ה מפני וכו') ולא לרש"י דהוא מכבה ממש, ולא שנא מהנהו דלעיל. ונראה לי

דשאני הכא חדא דבלא מים סגי ליה. ועוד דמתוך שהוא בהול על ממונו שלא יאחוז במפה ימהר להניח הכלי הראשון שיבוא לידו, אפילו שיהא בו מים, ואפילו ישפכם מכל מקום נשאר הכלי טופח ויכבו הניצוצות. וגם לפי' התוס' י"ל דשאני הכא שהכלי מונח לפניו בשלחן מה שאין כן בהנהו דלעיל שאינם שם לפניו ולא חיישינן שילך אצלם. אי נמי דאינם צריכים לו ככלי לניצוצות:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה