קול הרמז מועד· רבי משה זכות
שבת · פרק ג משנה ה
התמחוי. ואף על גב שיש בו מים מרובים ומצוי לחמם יותר משל קערה:
הרע"ב ד"ה או וכו' - דכלי שני אינו מבשל וכו'. תמיה לי מילתא מהיכן יצא לו לר"ב לפרושי מתניתין סתמית בפלוגתא אליבא דתרי תנאי דמר סבר כלי שני מבשל ומר סבר דאינו מבשל, לא מצאתי לשום מפרש שיפרש כן. ואי קשיתיה מתניתין דתנן או לתוך הכוס, הוה ליה לפרשם כמו שפירש הרמב"ם, וזה ענין אמרו אבל נותן לתוך הכוס כדי להפשירן עכ"ל. וז"ש אבל נותן וכו', ושני מיני הפשרה תנן האחד מים עצמן מרובים, או מועטים בתוך כוס דכיון שהם בכלי אף על פי שהם מועטים לא יתחממו הרבה כי אם עד הפשרה:
ד"ה לכל וכו' - אפילו וכו'. דר' יהודה ארישא קאי הכי פשטינן בגמרא (מב,ב) מכח ברייתא. ואף על גב דמשנה שלימה היא בפ"ק דמעשרות משנה ז' צריך לומר דשאני בין מעשר לשבת, דאי לא תימא הכי מאי בעי בגמרא אי קאי ארישא או אסיפא תפשוט מדמעשרות, אלא ודאי דהוה ס"ד לחלק, דדוקא לקביעות מעשר היקל ר' יהודה אבל לא לשבת החמורה. והשתא אתי שפיר מ"ש התוס' (מב,ב ד"ה לכל) דדוקא בתבלין פליג ר"י ומודה בדברים אחרים דכלי ראשון מבשל, והא התם במעשרות לא איירי בתבלין אפילו הכי פליג, אלא מחוורתא דיש חלוק בין מעשר לשבת, ומשום הכי חזר ושנה משנה זו בכאן: