אור ברסלב
קול הרמז מועד שבת › פרק א משנה ד

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

שבת · פרק א משנה ד

פרק א משנה ג

ואלו. - ז"ל תוס' (יג,ב), רש"י גריס ואלו תנן הני דאמרן, ומביא ראיה דאומר במדרש (פר' משפטים) ואלה מוסיף על הראשונים אלה פסל את הראשונים, ועל המדרש קשה לר"י (דברים כח,סט) דאלה דברי הברית, קאי אמה שכתוב למעלה עכ"ל. ואני בער ולא אבין, דדוקא היכא דמזכיר ענייניו תחילה ואחר כך חוזר להזכיר אחרים אז אם יאמר אלה פסל את הראשונים, כגון (בראשית לז,ב) אלה תולדות יעקב, שפסל את של עשו, ואם יאמר ואלה מוסיף על הראשונים כגון (שמות כא,א) ואלה המשפטים, אבל אלה דברי הברית הוא סיומא דמלתא וקאי אלעיל, ואי אפשר לומר ואלה וכגון אלה המצות דסוף בחוקותי (ויקרא כז,לד) ומסעי (במדבר לו,יג) וכגון (במדבר א,מד) אלה הפקודים וטובא דכותייהו:

ורבו. כתב הרמב"ם בפירושו שבאותו הקיבוץ נמצאו כל בעלי ההוראה שהיו באותו הדור ולא נשאר אחד שלא היה שם:

הרע"ב ד"ה ואלו מהלכות וכו' להרמב"ם י"ח דברים הסכימו עליהם בית שמאי ובית הלל והם מרישא דמתניתין ע"כ. וי"ח דבר גזרו מלבד הנזכר ועוד י"ח דבר שנחלקו עליהם, והם מאין שורין דיו עד הסוף, וכן איתא בירושלמי. ובהכי דייקא מתני' דקתני ברישא ההלכות שלמדנו ותני סיפא גזרו, משמע דהנהו באפי נפשייהו. ועוד קשה לי בפירוש הר"ב (מ"ג ד"ה כיוצא בו, ע' תי"ט) דחשיב לא יפלה ולא יקרא בהדי י"ח ולא חשיב ולא יאכל הזב למה הפסיק בו, וי"ל משום דהביאו אגב החזן רואה. אבל אכתי קשה דבגמרא (יג,ב) בעי במתני' אלו תנן או ואלו, ואי תני אלו לא הוה משכח י"ח דבר לפירוש הר"ב. ודוחק לומר דההוא בעיין לא הוה ידע להו, שהרי כתבו התוס' דף י"ד (ע"א סוף ד"ה זמנין) שכולם היו בקיאים בהם, וגם הפשטן למה ליה לפשוט מברייתא דאלו תנן הו"ל למפשט ממתני' גופה, דאת"ה בצרי להו י"ח. לכך נלע"ד דפירוש הרמב"ם יותר מתיישב וגם הרז"ה כתב כן משם הגאונים:

תי"ט ד"ה וי"ח דבר וכו' - ראשון לחוד וכו'. דבריהם (יג,ב תוס' ד"ה אוכל) צריכים פירוש, דהא טעמא דגזור על האוכל אוכל ראשון ושני הוא (יד,א) דלמא דזמנין אכיל אוכלין טמאין ושדי משקין דתרומה לפומיה ופסיל להו, ואם כן אפילו באוכל אוכל שני איתא להאי חששא, ואם כן מאי האי דאמרו דלא הוה ידעינן לה והרי ידעינן דשני עושה שלישי בתרומה, אלא נראה דסלקא דעתך דכיון דאוכל אוכל שני הוא נעשה שלישי לא ליגזרו ביה לעשותו שני משום ההיא חששא. אי נמי אי לא תני כי אם האוכל אוכל ראשון הו"א דלא הוי טעמא משום חששא אלא דאוקמוה אדינא שהוא שני ועושה שלישי:

ועל טהור גמור וכו'. דאי לא גזור ביה לא קיימא דהבא במים שאובין שהרי הוא טהור ומאי שנא האי מהאי, גמרא (יד,א):

לבטולי תורת מקוה וכו'. ואם תאמר למה גזרו דווקא על התרומה היה לו לגזור על הכולל, ושמא דהוה גזרה שאין הצבור יכולין לעמוד בה, שאם לא כן הנשים הטובלות תהיינה מטמאות אוכלין:

דבטהור לא רצו וכו'. צריך ליתן טעם למה בטובל הצריכו שיהיה ראשו ורובו במים שאובים ובטהור דיו בשלשה לוגין, וי"ל משום דעיקר הגזירה הוה משום שמא יבואו לבטל תורת מקוה שיאמרו לא אלו מטהרים אלא אלו מטהרים, ואי לא הוה כי אם בשלשה לוגין לא הוה האי חשש שהכל יודעים שאין שיעור שלשה לוגין מטהרים, מה שאין כן בבא ראשו ורובו דהוי כעין טבילה ואתו לאשתבושי, משום דמים שיש בהם שיעור להביא ראשו ורובו מסתמא יש בהם ארבעים סאה, דהיינו מים שרוב גופו של אדם נכנס שם:

ונ"ל דלא רצו לגזור וכו'. ומז"לן דלגבי אוכלין מילתא דלא שכיחא שיטמאו במשקה הזב, ויותר דומה מחמת ידים למחמת שרץ והוא בכל מיני משקה, אבל גבי כלים שכיחא כמימי רגלים, ודוק שמי שיש לו שעול (ר"ל חולי זב) מסתמא רוקק על גבי כלי:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה