אור ברסלב
קול הרמז מועד ראש השנה › פרק ד משנה ג

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

ראש השנה · פרק ד משנה ג

פרק ד משנה ב

זכר למקדש. בגמרא (ל,א) אמרינן, (ירמיה ל,יז) ציון היא דורש אין לה, מכאן דעבדינן זכר למקדש. ומתניתין הכי קאמר שבעה, באופן שיהיה זכר למקדש, והזכר הוא במה שאינו ניטל בשבת, דאילו היה דוחה שבת לא תעלה ציון על לבם, אבל מדקא חזו דניטל ששה ולא שבעה והתורה אמרה, (ויקרא כג,מ) ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים, מיד יתנו על לב לזכור את ציון. וגם בתקנת איסור יום הנף יש זכר למקדש, שבזמן קיומו היה עומר מתיר, וכדתנן פ"י מ"ו דמנחות, אבל לא תני ביה זכר למקדש משום דטעם האיסור היה משום במהרה יבנה בית המקדש וכו'. אי נמי משום דכתיב, (ויקרא כג,יד) עד עצם היום הזה, כדאמרינן בגמרא (ל,ב), אבל ממילא איתיה לזכר, ומשום הכי תנייה בהדיא כאן ובסוכה. שוב מצאתי בירושלמי (פ"ד ה"ג), שיש תנא בברייתא דסבר דושמחתם לפני ה' איירי בשמחת שלמים, ולדידיה גם במקדש אינו מן התורה כי אם יום אחד, ולאפוקי האי סברא תני בלולב זכר למקדש לאשמועינן דמן התורה ניטל כל שבעה: תי"ט ד"ה במדינה וכו' - אבל לולב וכו'. ובהכי אשכחנא צריכותא להאי מתניתין שכבר נשנית בסוכה, אלא דבמאי קאמרה דבמדינה שבעה

יהבא טעם למאי דלא יחלל שבת לולב כשופר, משום דלולב איתיה ששה ימים, ואגביה תני סיפא. והר"ן ז"ל תירץ בענין אחר הביאו התי"ט פ"ג דסוכה מי"ב. ונראה לי שיש רמז בפסוק למה שהלולב היה דוחה שבת ביום ראשון בזמן המקדש ולא אחר כך, דכתיב, (ויקרא כג,מ) ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' ושמחתם וגו', דלא שייך למקרי ראשון אלא לגבי שני ושלישי דבתריה, וכעין שכתבו המפרשים במדרשי רז"ל (ויק"ר ל,ז), וכי יום ראשון הוא והלא חמשה עשר הוא, דכתבו דהו"ל למימר ולקחתם לכם ביום חמשה עשר, עיין בדבריהם, באופן דאחד משותף לשנים, והכי קאמר קרא כשיום חמשה עשר יהיה נקרא ראשון והיינו שישראל יטלו במקדש שבעה ימים אז תקחוהו בגבולין, לאפוקי כשאין בית המקדש קיים דלא מקרי אחד לגבי לולב:

ולתירוץ הראשון וכו'. אינה כל כך ראיה, דשופר במקדש הוו בהדיה חצוצרות ולא שייך למתני זכר למקדש, אבל לולב בארבעת מיניו

שוה במקדש כבמדינה:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה