קול הרמז מועד· רבי משה זכות
ראש השנה · פרק ד משנה א
אלא ביבנה. הר"ב כתב דהוא הדין שאר מקומות שגלתה סנהדרין. אבל הרמב"ם לא הזכירו בפירושו, ואי סבר דביבנה דוקא נראה דטעמיה משום שהוא היתה הנסיעה הראשונה שנסעו אליה מירושלים, ומפני כבודו של רבן יוחנן בן זכאי שהיה נשיא האחרון שנהג נשיאותו בזמן בית המקדש, אבל תנא קמא, ואמרו לו, סבירא ליה שלא יהיה רבן יוחנן בן זכאי חולק כבוד לעצמו:
הרע"ב ד"ה אבל וכו' - ולא בגבולין וכו'. התוס' (כט,ב ד"ה אבל) הקשו, דמאי שנא מלולב שהיה ניטל [אפילו] בגבולין יום ראשון בזמן בית המקדש. ותירצו דאין בלולב אלא טלטול (וכלומר דליכא למגזר כל כך שמא יעבירנו), אבל תקיעה חכמה (ואיכא למיגזר דלאו כולי עלמא ידעי לתקוע):
ד"ה בכל מקום שיש בו בית דין וכו'. פי' בית דין של עשרים
ושלשה, כן כתב הרא"ש משם רש"י. והכי מוכח ממה שפירש הר"ב
סוף ד"ה אלא ביבנה אבל לא בבית דין של עשרים ושלשה, משמע דתנא קמא סבר דדוקא בו תוקעין. אבל הרמב"ם בפ"ב ה"ט מהל' שופר, לא כתב אלא בית דין סמוך בארץ ישראל ושקידשו את החודש. וגדולה מזה סבר הרי"ף דהוא הדין בית דין מובהק. ולפי' רש"י קשה דאם כן אמאי מחלקינן בגמרא (כט,ב), בין תנא קמא לאמרו לו, בהא דבית דין של אקראי, יותר הוה מסתבר לפלוגי בינייהו בבית דין דעשרים ושלשה, דתנא קמא דוקא דעשרים ושלשה, ואמרו לו סברי כל בית דין סמוך. וי"ל דדומיא דיבנה קאמר, ור"ל שיהיו ראוים גם לדיני נפשות. ועוד דאם כן הו"ל מחלוקת רחוקה בין רבי אלעזר לאמרו לו: