קול הרמז מועד· רבי משה זכות
ראש השנה · פרק ג משנה ח
ידיו של משה. אין קושיא זו כפשוטה דכמה ניסים עשה משה רבינו ע"ה בנטיית ידו, אלא הכי קאמר דאי ביה תליא מילתא למה היה מניח ידו להגביר את האויב, וז"ש וכי תעלה על דעתך שבכאן היה ידיו מעלות או מורידות, אם כן למה לא עשה כיהושע שלא השיב ידו בכידון עד גבר ישראל, אלא ודאי דלא הוה בידו, וטעמא איכא בדבר. ונראה שבשביל כך היה ידי משה כבדים, וכן אמרו במכילתא (יז,יב), יקר חטא על ידיו של משה באותה שעה ולא היה יכול לעמוד בו, ולכן כל עוד שישראל היו מסתכלים כלפי מעלה היו מתגברים ואז היה כח במשה להרים ידיו, וכשהיו מתרפין היו נופלים דידיו כבדים וצריך להניחם. וקרא הכי קאמר כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, פי' היה האות שישראל היה גובר, ר"ל באותו רגע עצמו, וזהו סמיכות וי"ו של וגבר, ואילו כתב כאשר גבר ישראל ירים משה ידו, הוה משמע שעושה כן משמחתו ולזרזם ברדיפת הנצוח, אבל בכונה הקדים המסובב לסיבה להודיע תכיפות שני הענינים הגבורהי וההרצה. הא למה זה דומה למה שאמר הכתוב גבי לבן, (בראשית כד,כט) וירץ לבן אל האיש, וכתיב בתריה, ויהי כראות את הנזם וכשמעו את דברי רבקה ויבא אל האיש, שאיחר את הקודם לרמוז אל מהירות המרוצה שלו להיותו להוט אחר הממון, ואילו היה כאשר פי' התי"ט, הי"ל לומר כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל, ועוד דקשה למה מניחם ליאש את לבם ולהכניס את ישראל בסכנה, דשמא בעוד גבר עמלק יהרוג קצת מהם או יכם, ועוד דמה לי תו הא דנחש שלפי' התי"ט הוא כפל הענין. ולדידי ניחא דבההיא דעמלק קמ"ל דשלוחו של אדם כמותו, ומה שהיה משתנה כוחו של משה בזכותן של ישראל, ובההיא דנחש אשמועינן דשינויים של משה הכל לפי הזכות: