קול הרמז מועד· רבי משה זכות
ראש השנה · פרק ב משנה ז
שכבר קדשוהו שמים. כתבו התוס' בפ"ק דסנהדרין (י,ב) וז"ל, שכבר קדשוהו שמים, יש מפרשים דבית דין של מעלה מקדשים אותו לעולם בשעת המולד ואין נראה דאם כן בזמנו נמי כבר קדשוהו שמים אלא נראה כפי' הקונטרס (בפ"ב דר"ה) דביום שלשים ממתינין בית דין של מעלה לבית דין של מטה שמא יעברוהו אבל ביום שלשים ואחד שאי אפשר שלא קדשו היום מקדשים אותו בשמים מן השחר (וכ"כ)[והא דאמר] בירושלמי (רבי בא)[רבא] בר זבדא בשם רב טעמא דרבי אלעזר בר' צדוק
כיון [בשעה] שבית דין של מעלה רואין שאין מקדשין אותו הן מקדשין אותו יש ליישב כפירוש הקונטרס דהכי פירוש בשעה שבית דין של מעלה רואין שאין מקדשין אותו מלמטה ביום ל' מקדשים אותו הם מן הבוקר ביום ל"א דאין כאן ספק דודאי יקבע היום, ע"כ. והר"ב שכתב שנראה בזמנו מקדשים אותו מפני שצריך חיזוק, נראה לי דסבירא ליה כיש מפרשים, דאי לא תימא הכי מאי משום חיזוק תיפוק מפני שלא קידשו למעלה: הרע"ב ד"ה וכל וכו' - אשר תקראו וכו'. אף על גב דכתיב תקראו צריכים לדרשא דאתם, דאי לאו הכי הוה אמינא דתקראו קאי אבית דין,
ופסוק וידבר לפרשהו כפשוטו שמשה למדם סדרי המועדות, אבל יתורא דאתם בא ללמד דקאי אכבוד. אי נמי הוא אמינא דקאי אשארא דבית דין שהם ישיבו אחר ראש בית דין מקודש שתי פעמים, וידבר איירי בראש בית דין, קמ"ל אתם: