אור ברסלב
קול הרמז מועד ראש השנה › פרק א משנה ב

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

ראש השנה · פרק א משנה ב

פרק א משנה א

בפסח. בגמרא (טז,א) מקשי, הי תבואה וכו', ומסיק תרי דיני מתדנא, אחד קודם זריעתה והוא מפסח דאשתקד, ואחד סמוך לקצירה והוא בפסח דשנה זו שלא תלקה בברד וכיוצא:

בעצרת. עיין ריש שביעית:

כבני מרון. היינו דבר בעתו, כדתנן בפ"ג מ"א דשקלים, דזמן מעשר בהמה היה לו ליקבע בראש השנה אלמלא שהוא יום טוב, ולכך

הקדימוהו בכ"ט באלול:

ובחג נדונין. תני בלשון רבים משום דמים צריכים לשדות ולאדם לכל צרכיהם. אי נמי משום דבגשמים יש פרטיות השגחה, כדכתיב (עמוס ד,ז) חלקה אחת תמטר וגו'. וגם כדאמרינן פ"ק דתעניות (ט,ב) על פסוק (זכריה י,א) ה' עושה חזיזים:

תי"ט ד"ה בפסח וכו' - מפני שהפסח וכו'. ופי' רש"י (טז,א ד"ה שהפסח), זמן שהתבואה נדונת בו, ור"ל שלא תארענה תקלה דשדפון וכיוצא דתרי דיני מתדנא כנ"ל. והתוס' (ד"ה בפסח) הקשו בענין זה מהנהו שתי רוחות שהיו מספרות זו עם זו ששמעו מאחורי הפרגוד שכל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותו, ומשמע דבראש השנה נגזר על התבואה, ותירצו דשמא בשמים מזכירים בראש השנה דין הנגזר בפסח וכו'. וקשה לי דאם מזכירים אותו כבר נגזר, דאם לא כן מנא הוו ידעי הרוחות. וי"ל דמקומן של נפשות ישראל למעלה ממדרגת המלאכים, והרוחות שמעו הגזרה במתיבתא דקב"ה, וכמ"ש מאחורי הפרגוד, ועדיין לא נודע למלאכים, וכל עוד שלא נודע להם לא מקרי גזרה. וכעין זה אמרו בספר הזוהר (ויחי רכ,א), דאף על גב שנחתם גזר דין על האדם בראש השנה מכל מקום לא איתמסרו פתקים עד חג שמיני עצרת. ועוד תירצו ואמרו אי נמי כרבי יהודה דאמר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין בפסח על התבואה, ע"כ:

ד"ה ובעצרת וכו' - ומיהו רש"י וכו'. והכי עדיפא להו, דטעם חטה איקרי עץ כתבו רש"י (טז,א ד"ה שתי הלחם) מפי השמועה בברייתא דתניא רבי יהודה, וניחא טפי לאוקמה ככולי עלמא טעמא דמתניתין. איברא דבטעם דרבי יהודה מתרצה דמאי שייטה דחטה בעצרת, שהרי כבר קדמה גזרתה בפסח על התבואה, אלא דלרבי יהודה ניחא דכיון דאקרי עץ תבא לרצות על פירות העץ, ומשום הכי בא בלחם שגם פרי העץ נקרא כן, כמ"ש (ירמיה יא,יט) נשחיטה עץ בלחמו. אבל גם לטעם האחר אתי שפיר, שהרי החטה היא ראש לשבעת המינים שחייבים בביכורים:

ד"ה בראש השנה וכו' - מדברים וכו'. לא הבנתי זה דאם כן מקבוץ המעטים נעשה הכולל, ואם כן הכל בראש השנה. ומזל"ן דלא קשיא מידי דמתניתין אוקימנא כתנא דבי רבי ישמעאל דאמר (ג')[ארבעה] פרקים הם ומחיים אדם נדון בראש השנה וגזר דינו נחתם ביום הכיפורים, ואמרינן בגמרא (טז,א), וכי קתני מתניתין אתחילת דין אבל גזר דין דאדם הוא ביום הכיפורים, ומינה נשמע דהא דאדם לא מיירי על ענין תבואה כי אם על חיים ומאודו וחוליו ובריאותו וכיוצא, ועל זה תחילת דינו בראש השנה וגזר דינו נחתם והוא ביום הכיפורים:

ד"ה ובחג וכו' - והריקוד, אי לאו וכו'. ולי נראה שסוכות נקראת תקופות השנה. וכן חג הוא לשון סבוב כמש"ה, (איוב כו,י) חוק חג על פני המים:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה