קול הרמז מועד· רבי משה זכות
פסחים · פרק ט משנה ו
קרב שלמים. אמרינן בגמרא (צו,ב), לא שנו אלא שנמצא אחר שחיטה והמיר בו אחר שחיטה אבל נמצא קודם שחיטה (פי' שהיה יכול לשוחטו ודחאו) והמיר בו אחר שחיטה תמורתו מכח קדושה דחויא קא אתא ולא קרבה, ע"כ. ואיכא לישנא אחרינא (שם) ארישא, לא שנו דירעה אלא שנמצא והמיר קודם שחיטה אבל נמצא קודם שחיטה והמיר בו אחר שחיטה קרב שלמים, ע"כ. והיינו דיוקא דרישא דאיהי איפכא לדיוקא דסיפא, והאי לישנא בתרא איתותב וקיימא לישנא קדמאי דסיפא דייקא, ונמצא דאמרינן נעשה מסיפא לרישא, ודוק:
הרע"ב ד"ה שמעתי, - מרבותי. נראה דאי מאיזה תנא אחר לא היה לו לחוש כל כך על אותה השמועה, דשמא תרי תנאי אליבא דמאן דהו, אבל כיון ששמע מרבותיו פשיט דלענין הלכה אמרו לו שני הדברים ולכן היה מצטער בהם, ומשום הכי כתב הר"ב בסמוך, ואין לי לפרש שכחתי וכו', דודאי שרבותיו פירשוהו לו אלא דאיהו אנשייה לגמרי: ד"ה וכן וכו' - אחרי כן. דר"ל ואפילו המיר אחר שחיטה, וכדכתב לא שנו דאמר בגמרא:
תי"ט ד"ה שתמורת וכו' - בארבעה עשר עצמו וכו'. בהא יש לומר כדי שלא יאמרו שנתמנה על שני פסחים. ולעיקר תמיהתו על רש"י והר"ב י"ל שהקשה להם דממתניתין משמע דרבי יהושע נתקשה על שתיהן קריבה ואינה קריבה, וקשה שלמה יקשה לו על הקריבה הו"ל למימר שמעתי שתמורת הפסח אינה קריבה ואין לי לפרש, כי זו היא התמיהה למה לא תקרב, אבל בבא דקריבה אין בה תמיהה, לכך פירש שהוא שמע שקרבה אחר פסח, פי' אחר שנשחט הפסח, ועל זה תמה על בבא זו למה לא תקרב שלמים אפילו קודם שחיטת הפסח, וזו תמיהה אחת. ועוד יש תמיהה שניה מסתירת שתי הבבות, ורבי עקיבא פירשה שמה ששמע קריבה אחר הפסח, ר"ל שנמצא אחר שחיטת הפסח ולכן תקרב שלא נדחית בידים, ושאינה קריבה היא שנמצא קודם ודחהו במה ששחט הפסח השני וזהו אחר שחיטת הפסח, ודוק:
ד"ה ירעה וכו' - וכתבו התוס' וכו'. אמרינן בפ"ו דיומא (סד,א), דרב סבירא ליה אין בעלי חיים נדחים, יליף מבעל מום עובר שהיה דחוי בהיות בו המום וחזר ונראה כשעבר המום. ולפי' התוס' (צו,ב ד"ה קודם), צריך להדחק דלא מיירי במום עובר שהטיל בו האדם בידיו:
או שמשכו וכו'. יש לומר דכיון שמשכו ידיהם מקודם תו לא הוה חזי בשעת שחיטת האחר שנמנו עליו, מה שאין כן כאן שמשעת שחיטת
השני היה הראשון ראוי ודחאו בידים:
ד"ה ויקח וכו' - כלומר וכו'. האי קל וחומר פריכא למאי דנימא לקמן דלרש"י התמורה עצמה ראויה לפסח, והאי דקאמר פירש הר"ב, הכי קאמר פירש הר"ב בסוף פ"ב דשקלים דמותר הפסח שלמים, דהכא לא פירש כן ולא לעיל:
ד"ה וכן וכו' - דמצי וכו'. פי' רבותיו שאמרו לו שתי השמועות היה להם לאומרם בפסח ולא בתמורה:
אף היא נקבעת וכו'. כתבו התוס' (צו,ב ד"ה קמ"ל), שמכאן משמע דסבירא ליה לרש"י שלפי האמת התמורה ראויה לפסח ור"י מפרש דסלקא דעתך הואיל ואינה קריבה לעולם לשם פסח מתחלתה שלמים היא קמ"ל דאינה קריבה, ע"כ. ונראה לי להכריח סברת רש"י, דאי אמרת דתמורה אינה ראויה לפסח אלא לשלמים, ליפלוג רבי עקיבא כולה בנמצא קודם הפסח, ולימא דבשנמצא קודם שחיטה והמיר קודם שחיטה דקיימי שני פסחים ותמורה, אז מצי למקרב תמורה לשלמים, אבל אם נמצא קודם ודחהו ואחר כך המיר בו ירעה הוא ותמורתו, והוה יליף לן בתמורה דאינה קריבה פסח לעולם: