אור ברסלב
קול הרמז מועד פסחים › פרק ח משנה ח

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

פסחים · פרק ח משנה ח

פרק ח משנה ז

גר שנתגייר. גם שמשנה זו נשנית בפ"ה מ"ב דעדיות בשם רבי יוסי, עיי"ש מה שכתבתי הטעם שלא נזכר כאן שמו של רבי יוסי עליה:

מן הערלה. בזה רמזו בית הלל דאיירי דוקא בערל עכו"ם, דאין הערלה נקראת אלא על שם עבודה זרה, כדתנן בנדרים סוף פ"ג:

הרע"ב ד"ה טובל וכו' - דאפילו יום וכו'. פי' לא מבעיא בערל שמותר, והכא י"ל דסתם לן תנא דלא כרבי (זבחים ק,ב), דסבר דיום קבורה דרבנן תופס ללילו. אי נמי יכול להיות דרבי מודה ביום שמועה וליקוט עצמות ומתניתין ככולי עלמא:

תי"ט ד"ה אונן וכו' - כן כתב הרמב"ם וכו'. וקשה לי דכיון דחיישינן שמא נטמא, אם כן גם לערב לא יאכל, לרש"י ולהר"ב (מ"ו ד"ה

שמא), דכתבו לעיל, משום דחיישינן שמא יטמא למתו. ולהרמב"ם ניחא דלא מטי ביה מהאי טעמא כדכתב התי"ט לעיל. ונראה לי דרש"י והר"ב סברי דטעמא דטבילה לאונן הוה כדכתב הרמב"ם בפירוש מתניתין דהכא וז"ל, וחייבנו לאונן טבילה כדי שתראה הפשטתו מאותה המחשבה והסרת

אבלותו, ע"כ. אבל לשני טעמין דהרמב"ם קשה, דהתינח באונן אבל במחוסר כפורים דאיירינן אחר שהביא כפרתו למקדש, ודאי דליכא חששא דשמא נטמא מאי איכא למימר. ונלע"ד דהטעם משום מעלה בקודש, כגון משום הכון, כיון שעכשיו אוכל בקדש מה שנאסר לו עד עתה, וז"ל הגמרא (חגיגה כד,ב), כיון דעד האידנא הוו אסירי אצריכנהו רבנן טבילה, ע"כ. והוה ליה מעין הא דתנן ביומא פ"ג מ"ג, אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיטבול. וטעמו משום דנכנס מחול לקדש, פי' לעבודת הקדש הוא הדין ודאי באכילת קדשים:

ד"ה טובל וכו'. זה לא נזכר בכריתות אלא בפ"ד דיבמות דמ"ו ע"ב, ולא קאי הכי, דדחינן דלמא משום נקיות, ומסיק מן (שמות כד,ח) ויקח משה את הדם ויזרוק וגו', וגמירי אין הזאה בלא טבילה:

ד"ה כפורש וכו' - אי אמרת נגזר וכו'. פי' שיאמר אשתקד הייתי זר והקרבתי פסח בלא קרבן:

והפסח בכרת וכו'. הראב"ד (פ"ו ה"ו) תירץ, דטעמא משום דהאי כרת וגם אכילת קדשים בטומאת כרת ולכן העמידו דבריהם, והיינו טעמא דאיזמל והזאה דאמר בגמרא (צב,א). ולמה שגמגם הכסף משנה לא קשיא, דכמה גזירות גזרו משום אשתקד. וא"ת מאי אולמיה דהאי כרת דטומאה מדפסח. י"ל דשל הטומאה בקום עשה ודפסח בשב ואל תעשה. אבל קמ"ל דאיהו דסבר דהזאה נאסרה משום שמא יעבירנו ארבע אמות. ומהגמרא נראה דאין טעם זה אלא לרבי אליעזר, כמ"ש לעיל ריש פרק אלו דברים. ומיהו יש לומר דסוף סוף חשש זה דהעברת ארבע אמות ישנו ודאי: תימה לריב"א וכו'. וי"ל דלא עדיף מאונן דגם הוא היה אסור בקדשים וכל שכן דנאסר כל ימיו עד שמל. אבל מ"ש התי"ט לא נראה, שהרי ערל ישראל שחייב בכל המצות ודאי טבל כל ימיו לטהרת הרגל, ומאי רבותיה עכשיו משעבר, אלא ודאי דמטינן בה מטעם דמעלה עשו בקדשים:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה