אור ברסלב
קול הרמז מועד פסחים › פרק ח משנה ג

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

פסחים · פרק ח משנה ג

פרק ח משנה ב

האומר לבניו. לפום סוגיין במכילתין (פט,א), איירי דנשחט הפסח קודם שהגיעו האחים לירושה, ודייקינן דהמנה אותם קודם, דאי לא

תימא הכי איך מזכה אחיו עמו. מיהו מינוי זה לא ידעוהו הבנים, וכן כתב רש"י בגיטין (כה,א ד"ה אמר רבי יוחנן) שכתב, ולא הודיעם מה שבלבו. ונראה לי דהיינו מאי דקמ"ל מתניתין, דאף על גב דאמר הריני שוחט על מי וכו', דמשמע דוקא עליו ולא על האחרים, מכל מקום אמדינן דעתין דלזרזם עבד. ולפי זה בבנים דוקא מצי למעבד הכי ולא בחברים דאין חובה עליו לזרזם. אבל התוס' הכריחו דמתניתין איירי בקטנים, ומתניתין קמ"ל דשה לבית אבות לאו דאורייתא כדאמר בנדרים דל"ו א', ור"ל דאין הקטנים צריכים מינוי אלא אוכלין ממנו אף על פי שלא נמנו, ומסתמא בהגיעו לעונת הפעוטות דתנן בפ"ה מ"ז דגיטין, מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין, וכדכתב הר"ן ז"ל בפרק לולב וערבה (ד"ה גרסי' בגמרא), גבי הא דאמרינן דקטן מיקנא קני אקנויי לא מקני, דהיינו בקטן פחות מבן שש או שבע, אבל מתניתין דאיירי בפעוטות תנן שפיר זוכה ומזכה, ולפי' רש"י ירצה שכיון שנכנס אחד מהם אף על פי שאחיו לא הגיעו עד סוף הקרבת הקרבן, מכל מקום זכו על ידו ולא ידונו בדרך רחוקה:

הריני שוחט. ז"ל הר"ן בנדרים דל"ו א', אמר לבניו הריני עולה לירושלים ולאחר שאהיה שם אשחוט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים:

נמנין. בש"ס (פט,א) אמרינן, מאי קמ"ל הא קמ"ל דאף על גב דאימני עליו חבורה זו חוזרת ונמנין עליו חבורה אחרת. ופי' רש"י ודלא כרבי יהודה דלקמן פרק מי שהיה טמא (צט,א) דאמר ובלבד שיהיה אחד מבני חבורה ראשונה קיים עליו, ע"כ. דמאן דאמר מאי קמ"ל הכי פירושו, דאם תנא קמא אתא לאפוקי מדרבי שמעון דסבירא ליה עד שיזרוק, הו"ל למימר אין נמנין ומושכין עד שישחט, ומשנינן דאתא לאפוקי מדרבי יהודה, והכי קאמר יכולין להמנות ולהמשך כולם משה אחד עד שישחט ואין צריך להתקיים אחד. ולי נראה דקאי אדתנן לעולם נמנין וכו', ומקשי דפשיטא דבכזית סגי מאי קמ"ל, ומשני דלאפוקי מדרבי יהודה דמחייב להשאר אחד מחבורה הראשונה, וזה שאמר לעולם נמנין, ופי' ומשכו ידיהם וחוזרין ונמנין עד שיהיה כזית לכל אחד מהחבורה השניה שנמנו, בדרך זה ניחא דאחר כך מתחלת פסקא דנמנין ומושכין, באופן דמאי דקדים מאי קמ"ל לא קאי ארישא:

תי"ט ד"ה על וכו' - ויהיה הוא ראש וכו'. ונראה דנפקא מינה שאם ימשוך זה הראשון ידו מאותו הפסח יהיו כל שאר אחיו מסולקין ממנו:

ד"ה רבי שמעון אומר וכו' - ומודה רבי שמעון וכו'. ובזה דייקא שלא אמר עד שיזרק הדם כלישנא דתנא קמא דקאמר עד שישחט, משום דלא מיירי רבי שמעון במינוי אלא במשיכת יד ממנו, כיון שכבר נשחט שיביאוהו לשריפה, ולכן דייק לדבר בלשון דמשמע על יחיד דליה מותר להמשך מי שנשחט עד שיזרוק עליו:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה