קול הרמז מועד· רבי משה זכות
פסחים · פרק ו משנה ד
מן הצאן. תנא סמיך אקרא, (דברים טז,ב) דוזבחת פסח לה' אלוקיך צאן ובקר, דדרשינן ליה לשלמים שהוא דבר הבא מן הצאן ומן הבקר ככתוב בויקרא. ונראה לי דאף על גב דהדבר פשוט ולא היה צריך לאומרו וכל שכן להאריך כל כך, מכל מקום בא התנא לאפוקי טעמא דבן דורתאי (ע,ב), דדריש קרא לחגיגה דוחה שבת צאן לפסח ובקר לחגיגה, לכן האריך כל כך לומר דכוליה קרא לשלמים אתי, פי' לסתם שלמים, וכדדרשינן ליה (שם) למותר הפסח דקרב שלמים:
לשני ימים ולילה אחד. שנאמר (דברים טז,ד) ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב (פי' חגיגת י"ד) ביום הראשון לבקר. ביום הראשון חד לבקר תרי, ש"ס (עא,ב). ופי' רש"י בפרשת ראה דהכי פירושו, לא ילין ביום טוב הראשון עד בקרו של שני אבל נאכלת היא בארבעה עשר ובחמשה עשר, ע"כ. ובהכי אזלא תפיסת התוס' (עא,ב ד"ה והאיך), דדלמא דנאכלת בשני ימים ושני לילות. ואני מוסיף מלה זעירא, דלא כתיב עד בקר אלא לבקר, הכי קאמר לא ילין ביום הראשון כולו עד שיבוא המיוחד לבקר השני שהוא לילו, אלא שופכו קודם הלילה: