קול הרמז מועד· רבי משה זכות
פסחים · פרק ו משנה ג
אימתי. אמרינן בגמרא (סט,ב), מאי תנא דתני חגיגה תנא הרכבתו והבאתו דלא דחי שבת וקתני נמי חגיגה דלא דחיא שבת והכי קאמר
אימתי מביאין עמו חגיגה בזמן שהוא בא בחול בטהרה ובמועט, ע"כ. ונלע"ד דהאי הכי קאמר, הכי קאמר, דאיידי דתנא הרכבתו וכו' דלא דחי שבת, תנא נמי חגיגה דלא דחיא, ואגב דתני לה לענין דחיית שבת תנא נמי שאר מילי בהדיה דחול וטהרה, אבל העיקר משום שבת דקיימינן בה, ומשום הכי כתב הר"ב חגיגה לא דחיא שבת ותו לא, ולא ידעתי איך תיסק אדעתין מ"ש התי"ט דליכא למטעי:
תי"ט ד"ה במרובה ובטומאה, - לא ידענא וכו'. י"ל דתנא קדים ההווה הווה תחלה לכך הסמיך טהרה לחול, אבל טומאה אינה הווה כמרובה ולכך אחרו. אי נמי להפסיק בין שבת לטומאה, משום דתרווייהו נפקי לן מקרא דבמועדו דדחו שבת, וסד"א דדוקא בדאיתא תרווייהו שבת וטומאה הוא דלא מביאין חגיגה: