אור ברסלב
קול הרמז מועד פסחים › פרק ה משנה ג

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

פסחים · פרק ה משנה ג

פרק ה משנה ב

שחטו. שחטו דוקא הוא דפוסל אבל שאר העבודות לא פסל. וכן כתב הרמב"ם בפ"ב דהל' קרבן פסח ה"ו וז"ל (מובא בכ"מ), מ"כ והוא הדין אם זרק דמו שלא לאוכליו כשר דאין דין מחשבת אוכלין אלא בשחיטה בלבד, וריש פ"ק דזבחים קאמר מה לשחיטה שכן נפסלת שלא לשם אוכלין בפסח עכ"ל. ויש לי להביא ראיה מן הירושלמי (ה"ג) וש"ס (סא,א), דמפרש (שמות יב,ד) תכוסו, מלשון כוס, שר"ל שחיטה. ואם כן דוקא בשחיטה אמר רחמנא לפי אכלו. ואחר כך מצאתי דאמרינן בגמרא (סב,ב), דשלא לאוכליו אינו בארבע עבודות. אבל אינה כל כך ראיה דהו"א דאינה בכל הארבע אבל איתא בזריקה דחמירא דהיא עיקר הקרבן:

(שמות יב,ו) בין הערבים. יש ליתן טעם למה הזכיר דוקא פסוק זה לפיסול זה ולא לשאר פסולין שנשנו במשנה. ונראה לי דמשום דאמרינן

בגמרא (נט,א), דלכתחילה הוא דיאוחר הפסח לתמיד משום שנאמר (דברים טז,ו) בערב ובין הערבים, אבל בדיעבד שהקדים הפסח לית לן בה. ואם כן מלת בערב לא אתיא לעיכובא. והא קמ"ל תנא דשחיטתו קודם חצות דפסול לאו טעם משום דכתיב בו בערב, אלא משום דבין הערבים. ואם כן שחטו קודם התמיד כשר, דדוקא בין הערבים הוא לעיכובא ולא בערב, וכיון שכן הוה ליה פסח ותמיד שוים, ולפיכך אם הקדימו לתמיד כשר:

הר"ב ד"ה שחטו וכו' - ואין בו מנויין אחרים וכו'. וקשה מאי איריא שלא לאוכליו אפילו סתם נמי פסול כיון שאין לו אוכלין ונראה דמיירי דיש נמי מנויין אחרים, תוס' (ס,א ד"ה שחטו). אבל בירושלמי (ה"ג) אמרו בפירוש כפי' הר"ב וכפי' רש"י והרמב"ם. ומה שקשה לתוס' נראה לי דהוא הדין סתם נמי, אלא נקט לאוכליו משום סיפא לאוכליו ושלא לאוכליו. ואתי שפיר שהקדים אוכלין למנויין, ואף על גב דהמנוי קודם לאכילה, משום דזקן וקטן טעם מניעתן מלאכול קודם למינוי, שהרי זה זקן וזה קטן וקודם זמן המינוי. אי נמי דמקרא דאיתקש שלא לאוכליו לשלא למנוייו קדמי אוכלין, שנאמר לפי אכלו תכסו, כדאיתא בתלמוד (סא,א): ד"ה לערלים וכו' - דכתיב (שמות יב,מח) - וכל ערל וכו'. אף על גב דבכל הקדשים ערל בשר אסור, מכל מקום הזכיר פסוק הפרטי דפסח, דבודאי מדפרטיה הכתוב בפסח הוא משום דהוה איזו סברא להקל בו מבשאר הקדשים. אבל יש לדייק אמאי לא מייתי לענין הטומאה מגופיה, דכתיב (במדבר ט,י) איש איש כי יהיה טמא וגו'. וי"ל דהר"ב איירי לשהיו טהורים בזריקת הדם ואחר כך נטמאו, והכתוב מדבר שהיו טמאים בשעת זריקת הדם:

ד"ה לאוכליו וכו' - דהתם פיסולו וכו'. רב אשי מסיק (סב,ב), דלא נקט פסולו בגופו אלא משום דאי אפשר לברר איסורו, דאין יודע איזה חלק לשמו ואיזה שלא לשמו, אבל לאוכליו ושלא לאוכליו אפשר לברר חלק האוכלין לצד זה ושל חולה וזקן לצד זה:

בגופו, שהמחשבה וכו'. חילוק אחד שהוזכר בגמרא (סב,ב). ויש עוד דשלא לשמו ישנו בארבע עבודות, וביחיד כצבור, ושלא לאוכליו אינו

בארבע עבודות וליתיה בצבור כיחיד:

תי"ט ד"ה שחטו וכו' - כתב טעם וכו'. כוונת התי"ט לתרץ, כיון דבערב מאוחר מבין הערבים וכל השנה תמיד דבין הערבים קרב בתשע

ומחצה, אם כן למה תקנו שבערב פסח קרב בשמונה ומחצה, יותר טוב היה שגם בערב פסח יקרב כשאר השנה, שבזה יהיה קרבן פסח יותר מאוחר, כדמשמע מבערב. ותירץ לפי שאי אפשר וכו'. ובאמת דברי הרמב"ם קשה ההבנה שכתב (הל' תמידין פ"א ה"ג) וז"ל, ולא שוחטים קרבן אחר התמיד של בין הערבים חוץ מקרבן פסח לבדו שאי אפשר שיקריבו כל ישראל פסחיהם בשתי שעות, ע"כ. ובעל לחם משנה נתקשה בדבריו ז"ל, ע"ע. ונראה שר"ל חוץ מקרבן פסח לבדו, פי' בזמנו הידוע אחר שמונה ומחצה ולא בתשע ומחצה שאי אפשר וכו', וכן הבינו התי"ט:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה