קול הרמז מועד· רבי משה זכות
פסחים · פרק ד משנה ו
כל מלאכה. אפילו חייטים [ספרים] וכובסים דמותרים בחולו של מועד, וכדכתב הר"ב בטעמא דרבנן:
שהתחיל בה. בה דווקא לאפוקי התחיל בתיקון והכנת הכלים וכל הצריך:
שיכול לגומרה. ואפילו [דבר] שהוא לצורך המועד, ירושלמי (ה"ז): הרע"ב ד"ה כל וכו' - אבל מלאכה וכו'. כל פירוש הר"ב במשנה זו הוא אליבא דהראב"ד סוף הלכות יום טוב (פ"ח הי"ט). אבל הרמב"ם
מפרשה בענין אחר, עיי"ש:
ד"ה אף וכו' - אין למדין וכו'. (בש"ס ו)בירושלמי (ה"ז) אמרו, עשירים היו ובבהמה היו עולין. וכלומר שלא היו צריכים לתיקון מנעליהם:
תי"ט ד"ה גומרה וכו' - עד חצות וכו'. מעצמו הוא מוכרח, שהרי מחצות ואילך הוא זמן שחיטת הפסח ואיכא איסורא דאורייתא, כמו שכתבו התוס' בריש פרקין (נ,א ד"ה מקום) מתוך דברי הירושלמי. אבל הרא"ש (ססי' ח) הכריחו אפילו לזמן הזה מדברי חכמים. ולמאי דסבירא ליה לרש"י בפ"ק מ"ג (י,ב), דדוקא עד שעה ששית מיקרי ארבעה עשר וממנה ולמעלה נקט מועד, דייק רבי מאיר בלישניה, גומרה בארבעה עשר:
ד"ה וחכמים אומרים וכו' - אין עושין וכו'. ועוד י"ל דמוכח הכי מדדמו לספרים דבהדייהו, ובודאי דספרים לא מתחילים מן הלילה. ועוד מדלא תני שלשה אומנים אלא שלש אומניות עושין, ר"ל עושין כל העולם: