אור ברסלב
קול הרמז מועד פסחים › פרק ד משנה ה

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

פסחים · פרק ד משנה ה

פרק ד משנה ד

תלמידי חכמים בטלים. לא תני אין עושין אלא בטלים, כלומר שיתראו בטלים ממש ולא כמי שאין לו מלאכה. אי נמי דאפילו מתלמוד

תורה יתבטלו כדי שלא יסיחו דעתם מהאבלות:

בית שמאי אוסרין. ותנא קמא סבר דלא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה:

הרע"ב ד"ה וחכמים אומרים וכו' - חכמים סבירא להו וכו'. הכי איתא בגמרא (נה,א). ותמיהני שהרמב"ם פירש שאין בין תנא קמא לחכמים אלא שת"ק דיבר בכללות וחכמים ביארו המקומות שנהגו ושלא נהגו: ד"ה בית שמאי אוסרים וכו'. יש לדקדק היכי שייכא פלוגתא בהא, נשיילינהו לבני גליל דבזמנם היו, ודוחק לומר דאשתלו. ונראה דפליגי בעיקר טעמא דאיסורא, ובית שמאי סברי כיון דאסרוהו במלאכה עשאוהו כשאר יום טוב, ואפילו ירצו בני גליל להקל בלילה לא שמעינן להו, דלתקנת קמאי אזלינן דדעתייהו היתה לאסרו כיום טוב גמור, ובית הלל סברי דלא עדיף משאר גזירות איסור שגזרינן בית דין על הציבור באיסור אכילה, דמסתמא היום לבד אסור ולא הלילה. והיא סברא נכונה דלא היה להם להחמיר כל כך באיסור מלאכה בערב יום טוב, ולא צריכים לדימוי כתי"ט, דכתב בסמוך (ד"ה ובית הלל) דכיון דאיסור מלאכה משום שחיטת פסח הוה ליה כתענית דשניהם לכפרה, דזה לא שמענו דפסח בא לכפרה אלא לששון ולשמחת הגאולה, והרי המביאין קרבן העצים אסורים בהספד ותענית, ואפילו יחיד המתנדב עצים וכיוצא בם, כדכתב הרמב"ם ספ"ו מהלכות כלי המקדש (ה"י). אבל משיגעתי ולא מצאתיהו מנין הוציא הר"ב אלו הטעמים שכתב ביסוד מחלוקת הזה, כי רש"י לא כתב כלום בגמרא, ולא יש מזה רמז בירושלמי. ועוד קשה מה ראו בני גליל להחמיר כל כך, ואי משום טעם שחיטת הפסח, אדרבה ביהודה היה להם להחמיר יותר משל גליל משום דקרובים לירושלים. ונראה לי לפי פי' רש"י (נ,א במתני'), דתלי טעם המנהג משום ביעור חמץ וכו', וסבירא ליה דאילו לא היה שום טעם אחר כי אם מה שכתב בירושלמי (שם בתוס'), אינו בדין שתהיה עוסק במלאכה וקרבנך קרב, וכמו שכתב התי"ט משם המגיד משנה בריש פרקין, אם כן אין שום סברא לנהוג גם משחרית, ולכן אמר דטעם הירושלמי דוקא לאיסור גמור דלאחר חצות, אבל קודם חצות נהגו כדי שלא ישכח ביעור חמץ וכו'. והנה ידוע דסבירא ליה לרש"י דבדיקת חמץ הוא מן התורה, וכמו שכתב הר"ן סברתו בריש מכילתין, אמנם גם בביטול סגי מדאורייתא, ע"ע. ונראה דבהא היו חולקין בני יהודה ובני גליל, דביהודה הוו סברי דאין לבדיקה ולא לביעור שרש מן התורה, ולכן לא גזרו איסור אלא דוקא מחצות ולמעלה, משום שהוא זמן שחיטת הפסח, ובני גליל סברי דיש לביעור עיקר מן התורה ולכן גזרו איסור גמור על כל היום. ובהלילה פליגי בית שמאי ובית הלל, דבית שמאי סברי דכיון דבדיקה תחלת ביעור אסרו גם הלילה שהאור הנר יפה לבדיקה, ובית הלל סברי דביעור דומיא דביטול ולא אסרו אלא ביום משום דצריכין להשתדל בשריפת החמץ קודם זמן איסורו, ולכן אסרו משחרית מלאכה כדי שלא יבא להבטל ולשכוח, דאף על גב דבביטול סגי מכל מקום אין דעתם של בני אדם שוה ואולי לא יוציאוהו מלבם לגמרי וכדכתב הר"ן, לכן החמירו על עצמן לבער מן התורה ואסרו המלאכה. ודוק שלכן התירו בית הלל עד הנץ החמה מפני שקודם לזה לא האיר היום לבדוק. ולפי' הר"ב דדימהו לתענית, לא ידעתי איך יתירו עד הנץ החמה, שהרי המיקל באכילה בתענית בלילה הוא רבי בפרק קמא דתענית (מ"ד), ואמר דאוכל והולך עד עמוד השחר ולא יותר:

תי"ט בד"ה רבן שמעון בן גמליאל וכו' - בסוף פרק גט פשוט וכו'. וגם בפרק המדיר גבי האיש שנולדו בו מומין פסק דלא כרשב"ג:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה