קול הרמז מועד· רבי משה זכות
פסחים · פרק ג משנה ח
וכן. נראה לי דאם יצא למצוה כמילה או כדי להציל, דינו שוה לנזכר במשנה דלעיל, והיינו דיוקא דוכן:
לפני הבירה. - בזבחים בפרק טבול יום (קד,ב), פליגי מאי בירה אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מקום יש בהר הבית ובירה שמו ריש
לקיש אמר כל הבית כולו הוי בירה, תוס' (מט,א ד"ה לפני):
תי"ט ד"ה צופים וכו' - לא קשיא מה שהקשו וכו'. מלבד מה שתירצתי בסמוך, נראה לי דלמא לא מצי למתני וכדמדתה לכל רוח, משום דבשאר הרוחות יש דברים מפסיקין כגון הרים ובניינים, אבל מצד צופים אפילו שהוא רחוק אין הפסק:
דתניא איזהו וכו'. אדרבה הוכחה גמורה, דאי שם מקום פרטי הוא מאי בעי איזהו צופים, דלא שייך לשאול על עיר ומקום אחד איזהו מקום פלוני כיון שכבר הזכירו. ועוד דהוה ליה להשיב הוא מקום פלוני מצד פלוני. וליישב מה שהקשו תוס' (מט,א ד"ה אם), דהו"ל למימר וכמדתה לכל רוח, כדתנן לקמן פ"ט מ"ב (צג,ב) ובשקלים פ"ז מ"ד, צריך לומר דלא קשיא, דדוקא התם כד עסקינן בענין הקרבנות דשיכייהו במקדש, התם צריך לומר וכמדתה לכל רוח, וכלומר דנמדוד בשוה מחומת העיר ולחוץ, ולא תימא דבתר מקדש אזלינן, שאם כן אותם המקומות שהם מצד המקדש לא ישתנו לאשר הם מצדדין ודלפנים דהם יותר רחוקים, אבל בכאן דאיירי בבשר קדשים הנאכלים בכל העיר ודאי דכל הסביבות שוים, ומשום הכי גם בפ"ג דחגיגה מ"ה לא תנן וכמדתה, משום דהתם כהכא דליכא שייכות למקדש כי אם כל העיר שוה לסביבותיה כולם, והתי"ט כתב שם ענין אשר העלה על לבו להשמר מן הקושיא: