קול הרמז מועד· רבי משה זכות
פסחים · פרק ג משנה ז
ולמול את בנו. לא מבעיא פסחו דצריך שיהיה הוא שם, אלא אפילו למול את בנו דאפשר על ידי שליח, ולא מבעיא הני דמדאורייתא וקביע זמנייהו, אלא אפילו סעודת אירוסין ובכללה סעודת סבלונות, כמו שכתב הב"י סי' תמ"ד. ולא תני סעודות שהן שתיהם בפעם אחת אלא זו אחר זו:
ומן הנהר. שהוא גדל פתאום ושוטף את בני העיר ואת הילדים, רש"י פ"ב דראש השנה (כג,ב):
ומן הלסטים. יש לדקדק למה לא התחיל המתניתין בבא זו ואחר כך בהולך לשחוט ואחר כך בדבר הרשות שכך הוא סדר ההדרגה, ושמא התחיל במצוי:
הרע"ב ד"ה ההולך, - בי"ד קאי. וסמיך ליה למשנה דלעיל, ארבעה עשר שחל להיות בשבת, וגם משום סיפא ולשבות:
ד"ה יבטל וכו' - סגי. דכיון דהויא מילתא דסכנתא סמכינן אביטול דסגי מדאורייתא, הר"ן:
תי"ט ד"ה מן העכו"ם וכו' - ולפי זה אפשר וכו'. אין זה הכרח, דגייס היינו חיל גדול ולסטים אפילו שנים, וזו אף זו קתני. וכן נראה מפ"י דבבא קמא מ"ב. אבל מסתברא דלא גרסינן לסטים, חדא דהרמב"ם לא גריס ליה. ועוד דבכל הספרים לא איתיה. ובפ"ב דראש השנה, והתם נמי בפקוח נפשות קיימינן, כדכתב הרמב"ם פכ"ז דהל' שבת הי"ז. ואפשר דמשום הכי תנינהו רבי להני לאפוקי לסטים ישראלים, דאף על גב דחשידי אלא תגנוב לא חשידי אלא תרצח. ופ"י דבבא קמא גרסינן גייס ולסטים, אמרינן בגמרא (קיד,א), דהיינו לסטים עכו"ם, ומינה דאין הכרח לפי' הרב תי"ט: ד"ה ולשבות וכו' - ונראה לר"י וכו'. כתב הרא"ש (סי' ח), ובירושלמי (פ"י ה"ז) מפרש מהו שביתת הרשות, ההולך אצל רבו או אצל מי שגדול ממנו בחכמה. כאן שנה רבי גדול המעשה מן התלמוד, דקרי ליה רשות גבי שחיטת פסחו ומל בנו [וסעודת אירוסין], עכ"ל. וליישב מה שהקשו על רש"י ז"ל, י"ל דלא ר"ל דבר הרשות כפשוטו, אלא סמיך אמתניתין מ"ב פרק בתרא דביצה, דקרי רשות לדין ויבום וכו', וטעמא משום דזמנין לא רמיא עליה דאיכא גדול מיניה, וכן ביבום יש אח גדול וכיוצא, ומשום הכי דייק רש"י, אבל לקנות שביתת מצוה כגון שצריך לילך וכו', דוק אמרו שצריך ולא כתב לילך לבית האבל, דאיירי דוקא בצריך לילך שם, כגון שהוא קרוב מדצריכים לו שם. והרב בעל ב"ח סי' תמ"ד (ד"ה היה הולך), יישב, דאיירי במערב ברגליו דמותר אפילו לדבר הרשות, דדוקא מערב בפת הוא דקיימא לן דאין מערבים אלא לדבר מצוה, וכך כתבוהו בפ"ח דעירובין בשם הרשב"א, כדכתב הב"י סי' תט"ו, ומילתא דא אשמועינן תנא בכאן, ומשום הכי לא תני ולדבר הרשות יחזור מיד, אלא תני ולשבות וכו', דהיינו ברגליו: