אור ברסלב
קול הרמז מועד פסחים › פרק ב משנה ח

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

פסחים · פרק ב משנה ח

פרק ב משנה ז

לא במשקין. משקין הם המכשירין לטומאה כיין דבש ושמן. מי פירות שאינן מכשירין מי תותים מי רמונים מי בשר דהיינו צלי קדרה. ואי אשמועינן משקין הוה אמינא משום דאתקשו למים גבי הכשר טומאה אבל מי פירות אימא לא קמ"ל:

מי תשמישו. כתב הב"י בסי' תנ"ט (סד"ה ואלו), דדברים הללו בזמן איסור החמץ דוקא. ומשום הכי תנייה תנא הכא בתר דיני הפסח דהוי מחצות ולמעלה:

הרע"ב ד"ה ואם וכו' - מודה תנא קמא וכו'. ומתניתין דייקא דקתני יאכל ולא יאכלו, דקאי אחרדל לחוד:

ד"ה אבל וכו' - אפילו קודם צלייתו וכו'. נראה לי דדוקא סיכה דהוי דבר מועט אבל לא הטבלה, וכן משמע מלשון הרמב"ם פ"ח ה"ח מהל'

קרבן פסח, דכתב מותר לסוך אותו ביין וכו' חוץ מן המים ומותר לטבל הבשר אחר שנצלה במשקין ובמי פירות, ע"כ. וכן מוכח מלשון רש"י דבסמוך. אבל לא ידעתי למה יאסור לטפח אותו במים דרך סיכה, אם לא שנאמר דמים חמירי דכתיבי בקרא בהדיא:

תי"ט ד"ה אין וכו'. ונוכל לתרץ דנקטיה הכא, דלא תימא הואיל וסתם אפיה במים ולא במי פירות, דחמץ דאסר רחמנא היינו בנילוש במים ולא במי פירות, כדמשמע מאיסור נתינת קמח לחרוסת, דדוקא משום דיש בו מים הא בלא מים שרי, והכי נמי נימא דבישול הפסח דוקא במים, קמ"ל דאסור דכתיב (שמות יב,ט) ובשל מבושל, מכל מקום:

ד"ה לא וכו' - כי המקור וכו'. ולכן קראו למקור בשם שם הפועל שכלול כל מיני אותו הפועל. וכן אמרינן תוכיח, אין לי אלא פעם אחת מנין אפילו מאה פעמים תלמוד לומר הוכח, ודכוותיה טובא בבבא מציעא דל"א ע"א, וכתבו שם התוס' (ד"ה דברה), דאפילו למאן דאמר דברה תורה כלשון בני אדם מודה בכל דרשות בכהאי גוונא, אם לא כשיש הוכחה דלא אתי לרבות, עיי"ש. ואם כן הכא דאיכא הוכחה דכתיב במים, צריך לומר דאייתי ליה מקל וחומר, דמים שאין מפיגין הטעם אסור כל שכן מי פירות דמפיגין כדתניא בגמרא (מא,א):

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה