קול הרמז מועד· רבי משה זכות
פסחים · פרק ב משנה ז
לתרנגולים. פי' אפילו לפניהם והוא עומד שם, ולאפוקי מהרב הבבלי, הזכירו הטור סי' תס"ה. ולפי שגם הרמב"ם ז"ל (פ"ה הי"ח)
סבר כרב הבבלי, י"ל דאינהו מחלקי בין לישה לשרייה, דשרייה משהה טפי, ולתרנגולים רבותא דאף על גב דמהפכין הכל בשעת נקירתן אפילו הכי אסור:
על מכתו. ללמדנו שחיטים לעוסות יפות למכה, דלשון חכמים מרפא, כתובות דק"ג א':
תי"ט ד"ה האשה וכו' - דלא תשרה מרישא וכו'. אי נמי מכלל הן דיבש אתה למד איסור דמים טופחים:
אפילו לצורך וכו'. לא ידענא מאי רבותיה דאדם דנשרי ליה שרייה במים. ונראה לי דאסר התנא לשרות אפילו בזיעה אם מוליכה בידה למרחץ משום והייתם נקיים, אבל על בשרה מותר דבשרה מוכיח שהוא זיעה. ועוד י"ל דיתורא דלא תשרה קמ"ל דאפילו במים טופחים אסור, וממאי דתנן אבל שפה קמ"ל דזיעה אינה מחמצת:
ד"ה לא וכו' - שהרוק מחמיץ וכו'. פי' ולא דם המכה שהדם אינו מחמיץ, הגהה שו"ע (סי' תס"ו ס"ה) בשם ר' ירוחם, ומשום הכי תנא דוקא לא ילעוס אדם, דהרוק מחמיץ דאי הדם מחמיץ אפילו בלי לעיסה ליתסר: