אור ברסלב
קול הרמז מועד פסחים › פרק ב משנה ד

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

פסחים · פרק ב משנה ד

פרק ב משנה ג

תי"ט ד"ה במזיד וכו' - וא"כ בחנם וכו'. וי"ל דר"ל לא מבעיא מזיד גמור בחמץ:

ולהרמב"ם וכו'. לתרץ קושית התי"ט, מזל"ן דהרמב"ם סובר דאין שוגג ומזיד הזה במתניתין אלא בענין החמץ באיסורו, דאי לענין איסור תרומה תניא חדא זמנא בפ"ו ופ"ז דתרומה, והואיל וכן ניחא ליה לאוקמא למתניתין אפילו כרבי יוחנן בן נורי, דסבר דלפי מדה משלם, כדאמר אביי בגמרא (לב,א), אבל בחיבורו (הל' תרומות פ"י ה"ו) פסק כרבי עקיבא דתניא בברייתא, דלא פליג בין שוגג למזיד, ועל כרחך דסבר לפי דמים משלם, ומתניתין לאו כוותיה. ובזה אזלו לה שתי קושיות התי"ט, דדוקא משום דלוקה משום חמץ הוא דפטור, משום דמתניתין סברה לפי מדה משלם, וגם הקושיא השניה לא קשיא, דלא איירי הכא במזיד דתרומה כלל. אבל אי קשיא בדברי הרמב"ם הא קשיא. דמעיקרא כתב דפטור מתשלומים משום דלוקה, והדר כתב ומדמי העצים אפילו דמי העצים אינו משלם, ולא נאמר נחשוב זה החמץ כאילו הוא עץ בעלמא לפי שהוא אסור בהנאה, ולפיכך אינו משלם אפילו דמי עצים, ע"כ. הרי דארכביה אתרי רכשי, דמעיקרא כתב דפטור משום דלוקה הא בלאו הכי משלם, וטעמיה דלפי מידה משלם, ובתר הכי כתב דאסור בהנאה, אלמא דלפי דמים משלם. ועוד קשה לי אומרו ולא נאמר נחשוב וכו', דאמאי נימא הכי. לכן נראה לי דמתניתין קשיתיה להרמב"ם, דכיון דתנן פטור מן התשלומים, גם דמי עצים בכלל אי הות תרומה טמאה, כדפי' הר"ב ורש"י, משום הכי בפטור מן התשלומים כתב טעם הכולל, דדוקא בפ"ז דתרומה ע"כ לפרש דמיירי בלא התראה, אבל הכא לא צריכים לכך אלא מזיד סתם, אבל בדמי עצים איירי אי נהנה ממנה להסיקה תחת תבשילו, דאז אין חייב מלקות ופטור משום דאסור בהנאה, והוה ליה כאילו קאמר אי תנן פטור מן התשלומים לחוד לא הוה משמע טעמא דתנא דלפי דמים משלם, דהוה אמינא דפטור משום דלוקה, להכי תנא ההנאה, דודאי דטעמא משום דלפי דמים משלם, וזה דוחק. לכן נראה לי דהרמב"ם מפרש למתניתין דווקא בענין חמץ וכנ"ל, אלא דהתרו בו משום חמץ דוקא:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה