קול הרמז מועד· רבי משה זכות
פסחים · פרק ב משנה ג
הרי הוא כמבוער. ומותר לאחר הפסח. אי נמי שצריך לבטלו כמו שמבטל מה שמבער:
שאין הכלב. כתבו התוס' בבבא מציעא דמ"ב א' (ד"ה שאין), דאף על גב דפטור לבדוק חור מפני סכנת עקרב, הכא יכול לפנות המפולת. אי נמי הכא שיש חמץ ודאי אינו פטור מפני הסכנה:
שאין הכלב. לא שאינו יכול לחסרון כח, דהא חזינן כלב חופר יותר משלשה טפחים, אלא שאינו יכול לדעת שיש שם חמץ דאינו מריח, והכי מוכח בבבא מציעא (שם) בצד ראשון מיבעי דבעי התם, וקאמרינן התם משום ריחא בעי שלשה טפחים:
הרע"ב ד"ה עכו"ם וכו' - ושהה אצל עכו"ם וכו'. אפילו לא הגיע הזמן שקבע אלא אחר הפסח. והכי דייקא מתניתין דלא תני מותר בהנאה אחר הפסח, לרמוז שאפילו נתארך זמן ההלואה עד אחר הפסח מותר: תי"ט ד"ה רבן שמעון בן גמליאל וכו' - שאינו חולק, הא וכו'. זה אינו מוכרח, דהרמב"ם כתב כן כי היכי דלא נימא דתנא קמא אפילו
מפולת כל דהו קאמר דהוי סברא משונה, אבל האמת הוא דכן נראה מהרבה מקומות דלית ליה להרמב"ם האי כללא, ועיין לקמן פ"ד מ"ה: