קול הרמז מועד· רבי משה זכות
פסחים · פרק ב משנה ב
שעבר עליו הפסח. אפילו היה כל הפסח בבית ישראל אלא דאינו חייב באחריותו. ובזה אתי שפיר מה שכתב הר"ב, דפי' לא יראה קאי (נמי) ארישא, דאתה רואה של אחרים. ואף על גב דזה לרב אחא בר יעקב (כט,א), דהוה בעי לאוקמא למתניתין כרבי יהודה, ואנן קיימא לן כרבא (שם), דמוקי לה כרבי שמעון דסתמא משום קנסא, מכל מקום אף מצינו למימר דקרא קאי ארישא דהכי עדיף טפי:
הרע"ב ד"ה מותר וכו' - אי נמי משום דאיכא וכו'. ירושלמי, הזכירו הרמב"ם בפירושו:
ד"ה משום וכו' - כלומר קנסא וכו'. קנס דרבי שמעון (כט,א), אינו לבד שיאסרוהו עליו, דאי רשע הוא יאמר דביטלו בלבו, אלא להחמיר עליו בחומרא עובר על דברי חכמים דחייב מיתה ובזה יכנע לבו, וכדאמרינן גבי דמאי, דעם הארץ לא נחשד על תרומה גדולה משום דאית בה מיתה, ולכן ירא לנפשו ולא יעבור:
מותר משום וכו'. דקמ"ל דאפילו מדרבנן לא גזרו של נכרי אטו של ישראל: