אור ברסלב
קול הרמז מועד פסחים › פרק ב משנה א

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

פסחים · פרק ב משנה א

פרק א משנה ז

ולעופות. בלשון רבים, משום דאכילתם מועטת וצריכים רבים. ואין לומר דלהכי איצטריך למתניה, דבלאו הכי ידעינן ליה מסברא, אלא אורחא דמלתא נקט:

בעור חמץ. תניא (יב,ב) אמר רבי יהודה אימתי שלא בשעת ביעורו אבל בשעת ביעורו השבתתו בכל דבר. ורש"י פירש שלא בשעת ביעורו קודם זמן איסורו. והתוס' (ד"ה אימתי) הקשו עליו, ופירש ר"ת דשלא בשעת ביעורו הוא אחר זמן איסורו, ועיין מה שכתבתי לקמן בפסק ההלכה: הרע"ב ד"ה כל שעה וכו' - ומתניתין רבן גמליאל היא וכו'. והכי דייקא כל שעה ולא תני כל זמן, כדלעיל (פ"א מ"ה), כל זמן שמונחות, משום דבשעה חמישית מיירי דמותר לכהן לאכול:

ד"ה מאכיל וכו' - להצניע אימא לא וכו'. קשה דאי לפי האמת כי מצנעא לא עבר עליה לא על בל יראה ולא על בל ימצא, אם כן איך תיסק אדעתיה דלא יאכילה משום דמצנע ומה בכך. ונראה דהאי דאמר דלא עבר הוא לפי הסלקא דעתך, אי הוה תני חיה גרידא, אבל לפי האמת גם במצנעא איכא בל ימצא, דהא לפירוש התוס' (כא,א ד"ה ואי) שמביא כאן התי"ט, אסור להאכיל החולדה:

על בל יראה וכו'. ולא על בל ימצא, דדוקא לא יטמין נקרא מצוי, תוס' (שם):

ד"ה ומותר בהנאתו, - בהנאת אפרו וכו'. לאו דוקא, דכיון דנפסל מאכילת כלב כדכתבו התוס' (כא,ב ד"ה חרכו) מותר להסקה או איזה צורך אחר. והרמב"ם (בפירושו) כתב, מותר בהנאת אפרו לאחר הפסח, ופשיטא דטעות סופר הוא:

תי"ט ד"ה כל וכו' - לדיוקא איצטריך וכו'. נראה משום דפשיטא שאם הוא אוכל כל שכן הבהמה, לכן כתב לדיוקא אצטריך. אבל קשה לי

דאצטריך למתניה לאשמועינן דהוא כרבן גמליאל (פ"א מ"ה), דלרבי יהודה (מ"ד) גם בשעה שאינו אוכל דהיינו בחמישית, מאכיל, ואי לרבי מאיר (מ"ד), דאמר אוכלין כל חמש, לא הו"ל למימר שמותר, והכי אמרינן בגמרא (כא,א). ונראה לי דלרש"י, לרבן גמליאל קאי, דודאי דאיהו גם כן אמר כך, ופשיטא דאם אוכל מאכיל, אלא אמר כך לדיוקא. ועוד י"ל והוא עיקר, שרש"י לא כתב כן כי אם במשנה גרידא ליישב מאי דלא קשיא לגמרא פשיטא כנ"ל, ולהכי כתב דלא הקשו כך, משום דאיכא למימר דאתיא לדיוקא, אבל במסקנא דאוקימנא כרבן גמליאל לא אצטריך להאי, דטובא קמ"ל דאף על גב דלא הותר לו מכל מקום מאכיל לבהמה. ולפי זה לא הוה ליה לתי"ט להביא זה בפירוש דאיירי בתר המסקנא:

ד"ה מאכיל וכו' - ומאכיל וכו'. ובהכי דייקא דלא תני שמותר לאכול נותנין לפני בהמה חיה ועוף, אלא דוקא מאכיל, דהיינו שעומד עליהם:

ד"ה אסור בהנאתו וכו'. ואינו תופס דמיו, כדתנן בפ"ב דקדושין (נו,ב), מכרן וקידש בדמיהן מקודשת, תוס' (כא,א ד"ה כל). ובהכי דייקא דלא תני אסור בהנאה כדתנן גבי יין נסך, דדוקא הנאתו של חמץ אסור אבל לא דמיו:

ד"ה וחכמים אומרים וכו' - פסק הר"ב וכו'. וכמה רבוותא פסקו כרבי יהודה, כדמייתי הרא"ש (סי' ג), ובכללי התוס' (סי' עד). וקשה לי דמהכא מייתי הר"ן (רפ"א ד"ה שמא) סיועא לסברתיה, דבדיקה נמי מדאורייתא, והרי התוס' כתבו בריש מכילתין (ד"ה אור), דאיהו מדרבנן, ואם כן איך פסקו דהלכה כרבי יהודה. וי"ל דתוס' סברי דאין מכאן ראיה לבדיקה, דמאי דפליגי הכא רבי יהודה ורבנן, היינו דוקא אחר איסורו, וכדכתבו די"ב ע"ב ד"ה אימתי. ומלבד כמה הכרחים שכתבו שם לפירוש זה, עוד נראה לי סייעתא רבא ממאי דאמרינן בגמרא (כא,ב) וכתבו הר"ב בכאן, דאיצטריך למתני ולא יסיק בו וכו', לרבי יהודה, והרי ודאי דמיירי בזמן איסורו, דאי לא תימא הכי אמאי לא ליתהני מיניה. ואגב אורחיה אומר דראיה אחרת שמביא הר"ן (שם), ורבי עקיבא דקאמר (ה,א), ומצינו להבערה שהוא אב מלאכה וכו', לתוס' הכי קאמר על כרחך שמה שכתוב אך ביום הראשון תשביתו מיירי ביום ארבעה עשר, דאי אמרת ביום חמשה עשר, הרי אז אינו יכול לבטלו דלאו ברשותיה, אלא יצטרך לבערו, וזה אי אפשר שהוא מלאכה ואסור ביום טוב, אלא על כרחך ביום הראשון הוא בארבעה עשר, ואז ישבית בביטול או במה שירצה:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה