קול הרמז מועד· רבי משה זכות
פסחים · פרק א משנה ז
הרע"ב ד"ה מדבריהם וכו' - מדברי רבי חנינא וכו'. והא דלא קאמר מדבריו, י"ל מדבריהם של כהנים שהיו מתירין כך. אי נמי
מדבריהם דרבי חנינא ורבי עקיבא, דאף הוא מודה לדרבי חנינא שהרי בא אפילו להוסיף עליו. והאי עדיפא ממה דשמעינן גבי מדבריהם דרבי אליעזר ורבי יהושע, דאמרינן ממחלוקתו של רבי אליעזר ורבי יהושע, ומשום הכי הקשה הגמרא (טו,א) מתחלה דמדבריו מיבעיא ליה, אבל הכא מדבריהם קאי אתרווייהו, ואין צורך לכל מה שכתב התי"ט לקמן ד"ה ששורפין וכו': תי"ט ד"ה מדבריהם וכו' - ואפילו ע"י שני וכו'. אין סברא לומר דשאני שניות דמשקין דלא הוו תחילה אלא מדרבנן, משניות דבשר שנטמא באב הטומאה דאורייתא, דמאי נפקא מינא:
ואשמועינן רבי חנינא וכו'. ונראה לי דהמשקין שטמאו הבשר היו דחולין, דאי דקדש הוו מן התורה ולא מוכח רבי מאיר מידי:
דשני מדרבנן וכו'. פי' שהמשקין תחילה לטמא ראשון ולפסל ראשון, דהיינו שהשני פוסל השלישי ולא יותר, אבל שני דאורייתא מגיע עד הרביעי בקדש:
והשתא הר"ב וכו'. מזל"ן דאין זו תפיסה, שהר"ב (מ"ו סד"ה מימיהם) פירש תחילה דרבי חנינא ורבי עקיבא בדרך כוללת, ואחר כך פירש סברת רבי מאיר ורבי יוסי בדבריהם, לפי אוקימתא דנטמאו במשקין שהוא מרווחת, דמדבריהם למדנו קאי ארבי חנינא, והכי משמע פשטא דמתניתין יותר ממאן דסבר אין אוכל מטמא אוכל אלא מדרבנן, דלדידיה צריך לומר מדבריהם מרבי אליעזר ורבי יהושע, ואינו כל כך פשוט במשנה, ומשום הכי הקדים הר"ב לפרש לעיל בטומאה דרבנן, דאיהו אליבא דהלכתא, דקיימא לן כרבינא (יד,א), דאיהו בתרא, ואמר דאין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא אפילו בקדשים. זה נראה לי כסברת הר"ב, אבל להרמב"ם ליכא לשינויי הכי, שהוא ז"ל מפרש גם דרבי מאיר באין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא, ונראה שהוא סובר הפך רש"י, דשאני שניות דמשקין שהכל מדרבנן משניות דאב הטומאה מדאורייתא הואיל והוא מן התורה, וזה על דרך ששנינו בברכות פ"ח מ"ג, בית הלל אומרים על הכסת, דטעמייהו דמוטב שיטמאו הידים שאין לטומאתם עיקר מן התורה, ולא יטמאו אוכלין דעיקר שלהם מן התורה, ואף על גב דתרווייהו מדרבנן. וזה שאמר הרמב"ם בפירושו דרבי מאיר, כי רבי חנינא התיר שריפת וולד הטומאה דמדרבנן עם ראשון מדאורייתא. ולדידיה לא צרכינן לפרש משקין שנטמאו בכלים כרש"י, אלא כפשט הגמרא, וכן נראה מדבריו שלא הזכיר כלי:
וצ"ל דס"ל וכו'. פי' דבזה הבשר שנטמא במשקין אשמועינן רבי חנינא דעשאוהו שני בשרפו:
שמעולם כך הוא וכו'. אבל הרמב"ם סבר דלא העידו רבי חנינא ורבי עקיבא אלא על מה שהיה בימיהם, וכן אמר בפירושו שהם העידו על מה שראו. וגם התוס' (יד,א ד"ה עם הבשר) לא אמרוהו אלא לדחות קושיא דאמאי לא פריך וכו', והיא קושיא קלילא, דבלאו הכי פריך שפיר, עיי"ש: ד"ה ששורפין וכו' - מותר לעשות שני וכו'. פי' משום דשני מטמא משקים להיות תחילה מה שאין כן שלישי:
כדפריך בש"ס וכו'. לא דמי, דהתם הוי חד דאיהו ר"י אבל הכא ברבי חנינא איכא דברי שאר הכהנים שהיו נוהגים כך. ועוד כדכתיבנא לעיל. ועוד שהזכיר דברי תוס' בסיתום, אבל עיקר דבריהם ז"ל שאמרו בתירוץ קושיא ראשונה, דמקלקול דאורייתא שיכול לקלקלו יותר, אין ללמוד שיוכל לקלקל קלקול דרבנן יותר אפילו בקלקול דרבנן, תדע דהא רבי יוסי דסבירא ליה דטומאת משקים לטמא אחרים מדאורייתא, והוי ליה וולד הטומאה דרבי חנינא דאורייתא, לא יליף מיניה איסורא דרבנן שיהא מותר לעשות שני דרבנן, למאן דאמר אין אוכל מטמא אוכל, דכששורפה (כצ"ל וכלומר תרומה טהורה) עם טמאה לא הוי אלא שני דרבנן, ואחר כך כתבו מה שהביא התי"ט, ואם תאמר אם כן וכו', פי' אם כן למאי דתריצנא וכו', ואיברא דסברתו דאין להוסיף קלקול מדרבנן יש להם סברא, דאין לנו להוסיף קלקול וטומאות יותר על מה שהם תקנו משום גדר, אבל עיקר דבריהם הוא למאן דאמר דמטמא מדאורייתא, וכמו שכתב התי"ט עצמו משם רש"י ז"ל, ואם כן כל מה שהזכיר בכאן אינו לעניינינו, שהרי ההכרח שאמרו תדע וכו', אינו אלא למאן דאמר אין אוכל מטמא מדאורייתא. אבל מאי דתמיה לי הוא, דאי איתא להא דירושלמי, נמצא שרבי עקיבא מוסיף מן הקצה אל הקצה, דשלישי דרבנן מותר לעשותו ראשון מן התורה, ואם כן אמאי לא יליף רבי אליעזר מיניה, דודאי לא יוכל רבי יוסי לחלוק, דהשתא ומה אם שלישי דרבנן דאיהו טהור מעליא מותר לעשותו ראשון מהתורה איסור לא כל שכן דמותר לעשותו שני. ונראה לי דירושלמי מוקי לה בנר של חרס דהשמן הוי תחילה מדרבנן, וטמא מת דמתניתין גם הוא דבית הפרס, והתוס' לא הזכירוהו אלא לחזק סברתם: