קול הרמז מועד· רבי משה זכות
פסחים · פרק א משנה ו
הרע"ב ד"ה מימיהם וכו' - נקט לה הכא. והרמב"ם (בפירושו] כתב, דאגב חלות תודה דהם קדשים ונשרפין נקטי הכא. והאי טעמא אתי שפיר אפילו למאן דאמר (יד,א) אין אוכל מטמא אוכל אלא מדרבנן, דלדידיה מדבריהם היינו (טו,א), מדרבי אליעזר ורבי יהושע, וכמ"ש התי"ט בעבר לדף, ודו"ק:
ד"ה מלשרוף וכו' - בולד של ולד וכו'. דאי לא תימא הכי מעיקרא בראשון נגע והוי ליה שני, והשתא נמי בהדי ראשון שרפינן ליה, גמרא (יד,א):
ד"ה השמן וכו' - דטבול יום וכו'. דכתיב בכל קדש לא תגע והיולדת טבולת יום ארוך, רש"י (במתני'):
תי"ט ד"ה השמן וכו' - של תרומה וכו'. ומשום הכי תנן שנפסל, דאי שמן דקדש הו"ל למימר שנטמא, דשלישי בקדש טמא:
ד"ה בנר וכו' - דנעשה ראשון וכו'. הוא הדין אם נטמא בראשון ובשני, דתמיד השמן נעשה תחילה:
לא נעשה וכו'. פי' שמן זה לרבי חנינא נעשה ראשון, משום דהוי משקה דחוזר לראשון מדרבנן. אמת הוא מלתא דתי"ט, אלא דבגמרא לא פליג בין דאורייתא לדרבנן, דאי איתא מאי דוחקיה לאוקמי בנר של מתכת ולהיות ראשון, לוקמיה בשל חרס והוי שני, וכי תימא אם כן היינו הך דרבי חנינא כדמקשינן בגמרא, לשני דהתם מדרבנן והכא מדאורייתא: