קול הרמז מועד· רבי משה זכות
פסחים · פרק א משנה ב
אין. נראה דכוונת המשנה, דאין לומר שיתקנו לעשות הבדיקה בשעה אחת משום חששא זו. וא"נ אתיא לדיוקא, דאי חזינא דגררה חיישינן ובעינן בדיקה ולא נימא אכלתיה, והכי איתא בגמרא (ט,א). וכל זה אני אומר לפירוש הר"ב, כי לפירוש התוס' אצטריכא מתניתין ככתוב בעמוד האחר (ד"ה חוששין). ויש לדייק דלמה אמר מחצר לחצר וכו', לימא דאם כן ממקום למקום, וממקום למקום פי' בחדר אחד ניחוש מזוית לזוית בדרך חוזר חלילה:
חוששים וכו'. ואף על גב דמרישא שמעינן לה דתלי חיובא דבדיקה דוקא במקום שמכניסין בו חמץ הוה מוקמינן לרישא בשאין חולדה יכולה לבוא שם, תוס' (ט,א ד"ה אין). ומזל"ן דאי מרישא הוה אמינא בדיקה אינו צריך אבל ביטול צריך, לזה אמר אין חוששין כלל אפילו לבטלו. ויש לדקדק מאי איריא משום דאין לדבר סוף, תיפוק ליה דהוא ספק ספיקא, ספק אם גררה אם לא, ואם תמצי לומר גררה ספק הצניעתו במקום זה. וי"ל דאינו מתהפך. ולמאן דאמר דלא בעינן מתהפך, י"ל דמ"ש אם כן מבית לבית איהו גופיה ספק ספיקא:
חולדה. הא דנקט חולדה ולא עכבר דמצוי טפי, משום דמעיזה יותר אפילו במקום שבני אדם מצויין, ואפילו הכי אין לחוש אפילו
מזוית לזוית. ותו אף על גב דלאו חולדה נביאה היא, מכל מקום דרכה להצניע יותר מן העכבר, ואפילו הכי לא חיישינן:
מבית. פי' מבית שמכניסין בו חמץ לבית שאין מכניסין, הרמב"ם (פ"ז)[פ"ב ה"ז]. וממקום למקום, מזוית לזוית:
הרע"ב ד"ה אין וכו' - למקום הבדוק וכו'. פי' אפילו זה לא חיישינן, וכל שכן מבית לבית ממקום שמכניסין למקום שאין מכניסין:
תי"ט ד"ה חולדה וכו' - ועיין ריש מסכת תרומה וכו'. ועיין מה שכתבתי בראש הספר בענין פירוש מסכת: