אור ברסלב
קול הרמז מועד עירובין › פרק י משנה יד

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

עירובין · פרק י משנה יד

פרק י משנה יג

הרע"ב ד"ה ומבור הקר וכו' - לשון מקור וכו'. מלשון (מלכ"ב יט,כד. ישעיה לז,כה) אני קרתי ושתיתי מים. ובש"ס (קד,ב) מייתי פסוק (ירמיה ו,ז) כהקיר ביר מימיה:

ד"ה בגלגל וכו' - שרי למיטרף אבבא וכו'. לא סבירא ליה כר"ח (קד,א בתוס' ד"ה הכי) דפסק כעולא דכל אולודי קלא אסיר, אלא סברתו כהרי"ף דפסק כרבא דדוקא קול של שיר אסור, וכך היא סברת הטור סימן של"ח מדהביא סברת הרי"ף באחרונה וכתב וז"ל, והרי"ף התיר כיון דאין מכוין לשיר הילכך מותר להטיף מי ארג לחולה והוא שמטיפין מים טיפין טיפין לתוך הספל וכגון שאינו מכוין לשיר, ע"כ. והקשה הב"י דמשמע דלר"ת אסור להטיף והא ליתא דברייתא שלימה היא (קד,א) מעלין בדיופי ומטיפין מיארק לחולה והכי הוה ליה למימר הלכך מותר להטיף לבריא וכגון דאינו מכוין לשיר דכהאי גוונא להרי"ף שרי ולר"ח אסור. ומהרי"א כתב דאפשר דהכי קאמר מותר להטיף מי ארג שעושין לחולה אף לבריא ואורחא דמילתא נקט שעושין זה לחולה, ע"כ. ותמהני על הב"י דהא ר"ח דפסק כעולא ואוסר ההטפה אפילו לקול בעלמא ולא לשיר וכדאמרינן התם (שם) דניים ובעי לאתעורי, ורי"ף דפסק כרבא מוקי לה לקול שיר דתייר ובעי דלינם, ואם כן למה יאמר הטור דמותר לבריא בלא כוונה לשיר, טפי הוה ליה לאשמועינן דין הברייתא באוקימתא דרבא דמותר לחולה אפילו לשיר, ודייקת מיניה לבריא לשיר אסור ולקול מותר, והיינו דלא כר"ח דאפילו לקול בעלמא אסור לבריא. וגם על מהרי"א תמהתי דאיך אמר דאורחא דמילתא נקט דהא בגמרא מקשינן לחולה אין לבריא לא, ואמאי לא משני דאורחא דמילתא נקט. לכן נראה לי דמה שכתב הטור מותר להטיף וכו' איירי במאי דאוקמיה רבא דתייר ובעי לאונומי שהיא לקול שיר, אבל מתנה שלא יכוין הבריא לההנות מאותו השיר אלא דוקא להנאת החולה, וכדאמרינן (חולין טו,ב) גבי השוחט לחולה שבת דמותר לבריא באומצא ויהיבנא טעמא משום דלא אפשר לכזית בשר בלא שחיטה ואדעתא דחולה שחיט, הא אי יכוין גם לדידיה לאומצא אסור. וכן כתב בעל לחם משנה הלכות שבת פרק ב' הי"ז גבי ננעלה הדלת בפני התנוק שוברה ומוציאו ואף על פי שהוא מפצל אותה כמין עצים הראויים למלאכה, ודקדק הלחם משנה אמאי לא נקט לישנא דגמרא דאף על גב דקא מכוין למיתבר בשיפי, וכך היה לו להרמב"ם לומר ואף על פי שיכוין לפצל, ומתרץ דודאי אם עשה כן בכונה אסור, ומה שאמר בגמרא ואף על גב דמכוין למיתבר, מפרש הוא ז"ל דאינו מכוין לכך ממש אלא דמעשיו מוכיחין דדעתו לעשות עצים למלאכה, עכ"ל. הא למה זה דומה להא דאמרינן בפרק ב' דפסחים (כה,ב) גבי הנאה הבאה לאדם בעל כורחו דמותרת לכולי עלמא בלא אפשר ולא מכוין, וכדפסק הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות פרק י"ד הי"ב:

תי"ט ד"ה מבור הגולה ומבור הגדול וכו'. אני ראיתי משניות

קדמוניות מכתב יד וכתוב שם מבור הגולה בגלגל בשבת ומבור ומבאר הקר ביום טוב. ולפי זה אין הבור הגדול בבית המקדש. וגם מצאתי לרבי ישעיה הראשון ז"ל (תוס' רי"ד קד,א) בשיטתו שמקיים הגירסא ומרבה להקשות על הגירסא שלפנינו:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה